לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"יגדלך אלהים, אדוני המלך, וירוממך! / אנכי טרם יגעתי – וראה זה מצאתי, / אין־זאת כי אם־הופיע אלהים על־עצתי. / הנה הואל הואיל בן־המלך הצעיר, נרו יזרח ויאיר / כשמש ביום בהיר, / ויגש מתנובת ארצו ומפרי־גנו / פרי הדר וחדש מלא־טנאו / מנחה לאדוני המלך ומתת – / ומנענוהו מכבוד ולא־תחשב־לנו לחטאת? / כי־יעצתי: ישקל־נא לבן־המלך על־פי־פעלו / אדרכמוני זהב מלא־הטנא כמכסת פריו ומשקלו, / ונקל זאת בעיני – ונתת בידו אגרת, / כי מעתה יקרא לו שם־כבוד ותפארת, / לאמר: 'הוד רוממותו האלוף בצלות!' / והיתה לו בארצו לעדה ולהתנצלות, / כי לא־שוטט לריק ולא־אכל לחם עצלות; / ולך תהיה צדקה, כי לא־שלחת אורחך ריקם, / את־מכבדיך תכבד ותשיב שבעתים אל־חיקם. / זאת עצתי – ואלהים יצוה־לך שלומו, / כי חכם אדוני המלך כשלמה, / ואנכי מה? הלא רק פרעש בן־יומו, / מלחך עפר נעלי מלכי וכרעי הדומו, / ברוך ומברך שם כבוד המלך ממקומו."
ותיטב בעיני המלך העצה, / ויעשנה בלב שלם ובנפש חפצה, / ויתן לבן־המלך את־הזהב ואת־האגרת, / וכבוד גדול עשה לו ותפארת, / וישלחהו עד־הגבול בתפים ובמחולות, – / וכל־העם רואים את הקולות!
ח