לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ויהי מקץ כך וכך ימים ושעות ורגעים ודקים / (כי כן ימנו את־עתות בני־המלכים הענגים והרכים / בצאתם למסעיהם במרחקים) / ובכן ויהי מקץ כך וכך עתים לצאתו, / ובן־המלך שב בתרועה לביתו, / והוא עמוס בחכמה ובתבונה ובכל־מסה / כדי־עשרים צמדי בקר למשא, / ויעש משתה ויקרא לבני־המלכים משכניו, / ובשבתם על־גביעים מלאים דם־ענב, / ספר להם את־כל־היקר אשר ראו עיניו / באיי הים ובכל־ארצות מסעיו, / ואת־כל־פרשת קורותיו ופגעיו, / ואת־כל־הבארות אשר מהן שאב / מלא דלייו חכמה, אחותו אשר אהב, / ואחרון אחרון – דבר הבצלים והזהב.
ולמען דעת כל־האורחים הנחמדים, / כי לא־מלא בן־המלך פיו קדים, / ויצו להביא את־שק־האדרכמונים אל־האולם, וישטחם על־השלחן לעיני הקרואים כלם / וימששום הקרואים ויאזינו לצלצולם, / אחרי־כן קראו וישנו את־כתב־העדות, / (ואם מרב סבא, לשונם התנהלה קצת בכבדות) / ויראו כי אכן עשה בן־המלך גדולות, / ויריעו לעמתו בקולי־קולות: / "יחי אלוף בצלות, כבוד והוד לו! / הללוהו בגבורותיו, הללוהו כרב גדלו!"