לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ושם בתוך הקרואים במשתה היין / בן אחד המלכים כמהו כאין, / כמעט לא־יראה לעין, / לא תאר לו ולא הדר, אברך דל וצנום / אבל לבו ער ושכלו לא־ינום, / וכשמעו דבר־הבצלים לא־מצא עוד מנוח, / כי־נתקעו הדברים בלבו כמסמר במח, / וככל אשר־הגה בם כן התאושש ויאמר: / הנה הביא זה בבצליו זהב כחמר, / ולמה לא־אעשה גם־אני כמהו? / הבה אנסה דבר – אולי אוכל עשהו!
ויעש בסתר וישלח מלאכים חרש, לחקר באי־הפלאים כל־דבר עד־שרש. / ומקץ ימים רבים אחרי התמהמהם, / שבו המלאכים אל־ארצם ואל־עמם, / ובפיהם לבן־המלך בשרת נחומים / לאמר: "באנו אל־האי – והנה אין־בו שומים!"
וישמע בן־המלך ולא הגיד לאביו ולאמו / ויצא אל־האי ומתי־סודו עמו.
ט
ויהי, ויהי, ויהי / כבוא בן־המלך אל־האי –
פה יקרא הקורא את הכתוב בבן־המלך הראשון, / והמחבר, יצרהו אל כאישון, / ויט אליו שלום כנהר פישון, / ילך־לו לפי־שעה לישון, / כי מה־יתרון במשנה דברים ובכפל לשון? / סוף דבר, גם לבן־מלך זה, יאריך אלהים שניו, / נעשה ככבוד אשר־נעשה לשלפניו, / ויקבלו אנשי־האי בתרועה גדולה את־פניו, / ומשתה ערכו לו בארמון המלך הנהדר, / הכל כאשר לכל, דבר לא־נעדר.