לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
והמסבים ממששים את־השום ומשתאים, / וקוראים: "פלאי־פלאים פלאי־פלאים! / ראו שוקו, ראו בטנו, ראו זקנו ושפמו! / ברוך שככה־לו בעולמו!"
והמלך נתן עינו בגדל החרטמים, הוא חכם הרזים וערום־הערומים, / אשר לו החטם המיבל, המצמיח גרגרים אדמים, / וכל־משפטי־פיו כמשפט האורים והתמים. / וירם האשף תרומה מכרי השומים, / קלח נאה ומשבח מלא זקן וכרס, / ויניחהו על־פסת ידו כהשכב תינוק בערש, / ויבדק את־הקלח בדק ושנה, / משמש בראשו ופשפש בזקנו, / ובחן שבעתים ירכו, בטנו וקנו; / ותמעט בעיניו כל־הבחינה אשר בחנו, / ויפרדנו גם־פרד לפרדותיו, / ובקחתו צלע אחת מצלעותיו, / ויקרע מעליה בצפרן אגדלו את־גלדה, / ויפשיטנה ערמה כיום הולדה, / מחשף הלבן וערות בשרה, / ותגל הצלע בכל־זהרה, / יחידה, תמה, נקיה וברה, / ועינה כעין הפנינה היקרה, / או כשן התמימה בשפתי העז והפרה; / ויהי אך־עלה ריח ניחוחה באף האשף, / ויבהל זה לנחיריו שחק טבק וישאף, / מנה יפה, מנה אחת אפים, / מזה ומזה, מלא שתי־הנחירים, / ויתעטש ותארנה עיניו ויאמר לאמר:
"הנותן תשועה למלכים הוא ישמר / את־אדוני ומלכי וינשאהו כהר־המור, / והיה ריחו כלבנון וכמר־דרור, / ומי אני, חמור בן־חמור, / רם זלות ושבלול תמס ילך, / כי־אבא לדון לפני המלך?