לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ודבר־המלך נעשה מהרה, / ויכינו למחר את־הכרה, / וינסו את־השום בצלי־הקדרה, / והנה אמת נכון דבר בן־המלך האורח: / לא־בא כבשם הזה לטעם ולריח, / ובאכל המלך מן־הצלי המתבל בשומים, / ותפרחנה עצמותיו, ויהי כאילו מלאו עלומים, / וגם גרגרי־השני באף גדל־החרטמים, / צהלו מדשן ויהיו אדמים אדמים / ועינם כעין־אשכל האלגמים / (וכבר בדברי חכמי קדומים / בכתב־אמת מפרש רשום: / עשרה דברים נאמרו בשום: מצהיל הפנים ומאיר העינים / והורג את־הכינים בבני־מעים, / וגומר וגומר וגומר אחת לאחת, / עין בדבריהם ותמצא נחת).
ולא אחר המלך מעשהו גם־הפעם, / וכל־שריו ויועציו שבעים זקנים משיבי טעם / נכנסו בדבר־מלך בו בלילה / לישיבה גדולה, לישיבה של־מעלה, / להועץ מה־יקר וגדלה ושילומים / ינתנו לבן־המלך איש־השומים, / חלף הפרי הנפלא אשר הביא בגבולם, / לברך־בו אדמתם ולהעשיר יבולם, / וידעו העמים והלשונות כלם, / כי פעל אדם – ישלם.
וישבו הזקנים שבת דוגרת על־ביצה, / ויעמיקו חקר ויבקשו עצה, / ויחליקו זקן מהדר ומגדל, / ויקמטו מצח ויחתרו באגדל, / לדעת מה־דבר־הסגלה מכל־סגלה, / הראוי לבן־המלך להיות לו גמולה, / ואשר בלי־צל־ספק וספק־ספק / חפץ לבו ישלים ורצונו יפק, / ואשר יאדיר גם־כבוד־המלך והעם / מנהר ועד־נהר ומים ועד־ים.