לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
וישאו הקרואים את־עיניהם / ויראו את־המושם לפניהם, / ויבא באפם ריח צלי־הניחוח, / ויאחזם הבלמוס וילכו שבי בלי־כח, / ולא־מצאה עוד בטנם מנוח, / ויעיטו אל־המטעמים כעיט אל־הפגרים / ויקרעום וישסעום לעשרה גזרים, / נקר במזלג ועבר ושוב בין־הבתרים, / גזר על־ימין ואכל על־שמאל, / אין־אמר ואין־דברים זולתי קול: / קול לסת לועסת וקול שן גורסת, / קול כוס וצנצנת נוצצת ומכסכסת, / קול מזלג מנקר ושכין קורצת / וקול שפה מוצצת ומתמצמצת; / כי אכן באו המטעמים כשמן בעצמותם / ויאמרו: לא־נשוב על־כלותם! / והפיקות אשר בגרגרותם – / רצוא ושוב, עלה ורדת / כמרוצת העכברים אשר במלכדת. / ולא־חשכו נפשם מעמל ויגיעה, / ויעבידו בפרך את־בית־הבליעה, / עד־אשר־זרחו פניני זעה על־הקרחת, / ויאנחו משפע תענוג ונחת, / ויהיו פה אחד ושפה אחת, / לאמר: כפתור ופרח, כפתור ופרח! / לא־בא כבשם הזה מימי תרח!
וירא בן־המלך כי־ערבה הבריה, / וילבש עז וגבורה כשריה, / ויער אל־פיו מן־האדם האדם האיטלקי, / ויקרא: כוס־ישועות לחיי אדוני ומלכי! / הנה כבדני המלך נגדה־נא לכל־עמו / ויטעם מפרי ארצי וגם רצה את־טעמו, / ועתה אולי יתאו המלך גם לראותו, / בצל חי ותמים במלבושיו כהיותו, / יצא מפיו דבר וצויתי כרגע להביא / מן־האמתחת אשר במזוי / מלא הטנא מפרי־זהבי; / כי חי־נפשך, מלכי אבי! / אם־לא כטוב טעמו בצלי כן נאוה מראהו, / ואתה אך־תעיף עיניך בו – ותחמדהו, / ואם לבך טוב אלי והרחותו מנחה / מיד־עבדך ובנך, / מנחת זכרון מזמרת ארצי וטובה, / והיה לך למאכל וזרעו לתנובה.