לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
והנערה רעבה ללחם ואת חצי בשרה אכל הקר, והיא עוד מתנהלת בכבדת באין כח, כלה תמרורים ויגון ונפשה אבלה מאד.
ופתי השלג נופלות על שערות ראשה הארכות והצהובות, ושערות ראשה יורדות תלתלים ועפו כנחשים על ערפה – ואולם לא אליהן שמה את לבה הפעם.
ומתוך חלונות הבתים עולים אורים גדולים ויאירו ויזהירו מכל עברים, וריח צלי ומאפה תנור ומעדנים ומטעמים מלא את כל הרחוב, כי חג חנכה הוא לכל בני ישראל במושבותיהם, ורק המחשבות האלה מלאו את לב הנערה הקטנה.
אז רבצה בסתר פנה אשר ראתה בין שני בתים בתוך הרחוב, ותשב על הארץ ואת רגליה הקטנות אספה תחתיה, ואולם חזק הקר פי שנים בשבתה; ובכל זה לא מצאה את לבה לשוב הביתה אל אביה, כי לא מכרה עוד מצרורות עצי הגפרית אף צרור אחד וגם מתנת נדבת כסף לא נתנה לה עוד, ואביה אך יסר ייסר אותה בשוט בשובה אליו ריקם, והקר גם הוא הן גדול וחזק בבית אביה; כי רק גג נטוי על הבית ההוא ממעל, והרוח סוערת ונושבת בעד הפרצים, אחרי סתמם רק את הפרצים הגדולים בתבן ובבלואי סחבות ואת הפרצים הקטנים עזבו. ועצמותיה קפאו כמעט מקר ומקרח.
אכן מה טוב ומה נעים חם עץ גפרית ברגע אשר כזה!