לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ובתוך החדר פנימה ערוך השלחן ומכסה בד לבן כשלג מכסה אותו, וכלים וקערות עשוים פורצילאנה טובה מלאים את פני השלחן. ואוז צלוי באש ממלא פגעים ותפוחים נתון על השלחן, והוא נותן את ריחו הטוב עד למרחוק. ופתאם והנה מקרה: שמט האוז מעל פני הקערה עם המזלג והשכין התקועים במפרקתו ויפול ארצה, ובנפלו והנה הוא אוחז דרכו דרך ישרה עד עבר פני המקום אשר שם הנערה העניה יושבת בחוץ. אז כבה פתאם עץ הגפרית ולא נראה דבר בלתי אם החומה החזקה המכסה בשלג.
והנערה הבעירה עץ גפרית בשלישית, אז חשבה בנפשה כי יושבת היא אל מול פני נר חנכה, והיא עודה ילדה קטנה מאד. והנר הבוער לפניה במנורת החנכה יפה ונחמד שבעתים מכל אשר ראתה, וגם מן האור היוצא ממנורת החנכה אשר ראו עיניה בבית העשיר הגדול אשר בעיר בבואה לשרת שם לפני אנשי הבית. ויש אשר חשבה כי לא נר אחד בוער לפניה כי אם שמונה נרות, ויש אשר חדלו גם שמונת הנרות ויהיו למאות, ויהיו לאלפים, ויהיו לרבבות, וכל אלה לא במנורה בוערים לפניה כי אם בתוך תהום גדולה אשר אין לה מדה ואין לה גבול, ומראות נחמדים ותמונות לוקחות לב נשקפים אליה, ככל המראות והתמונות אשר ראו עיניה בחניות המוכרים אשר ברחוב הגדולה, והילדה שלחה את ידיה למרום לתפוש את המראות והתמונות ההם ולהחזיק בם – ופתאם כבה עץ הגפרית.