לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
אז נתקו כל הנרות הרבים ויעלו מעליה מעלה מעלה, ויהי כאשר התבוננה אליהם עתה, ותרא והנה כוכבים הם הזרועים על פני רקיע השמים. ברגע הזה ואחד ככב נחלץ משמים וירד ויפול, ואחריו נראה נתיב אש ארוך ורב על פני השמים.
„הנה איש מת ברגע הזה!" קראה הילדה, כי זכרה את אמה זקנתה אשר רק היא לבדה אהבה אותה מכל אדם ותדבר אליה תמיד דברים טובים, והיא מתה זה ימים רבים, ואמה זקנתה זאת הגידה לה באחד הימים לאמר: „ברגע אשר יפול ככב משמים ארצה, ועלתה נשמת אדם מת מן הארץ השמימה אל אלהים!"
אז החליקה עוד עץ גפרית אחד על פני החומה, ויהי אור גדול מסביב, ובתוך האור ראתה את פני אמה זקנתה עם כל חנה ועם נעימות פניה ויפי תארה.
„הוי אמי זקנתי!" קראה הילדה, „קחיני נא עמך, קחיני! הנה נא ידעתי כי בכבות עץ הגפרית וחדלת ואבדת גם את כאשר אבד התנור הבוער וכאשר אבד האוז הצלוי וכאשר אבדה מנורת החנכה!"
ובחפזון מהרה ותחלק את יתר עצי הגפרית אשר נותרו מכל הצרור ותבער בם אש כאחד, ותהי כחושבת להחזיק בזקנתה, ולא תחלץ עוד ממנה לנצח.