לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ובמותו ויקם בנו ויירש את כל אשר לאביו, ויהי לו כל הרכוש לנחלה, ויחל הנער לפזר את כל הכסף כאפר. בערב הוא בא אל בתי המשתה ואל בתי התענגות, ובבקר עשה לו תנינים מעופפים לשחק בהם, כאשר יעשו הנערים תנינים מן הניר, והוא תחת הניר לקח שטרי כסף ויעש את התנינים בהם, ואל הנחל השליך פתי לחם עם רצי זהב תחת רצי אבן, להאכיל את דגת המים. ככה יעשה הנער ימים רבים, וככה לא נבצרה ממנו לשלח רזון באוצרותיו, עד כי היה רזון. ויהי מקץ הימים ולא נותר לו עוד מכל רכושו בלתי אם אגורות אחדות, וגם בגדים לא היו לו עוד בלתי אם סנדלים בלים ומעיל אחד בלה מן המעילים אשר ילבש איש בבקר. אז שכחו אותו כל רעיו ואוהביו ויעזבוהו, כי בושו להתרועע עם איש אשר כזה לעיני השמש, ורק האחד מרעיו, והוא איש טוב לב, שלח לו ארגז ישן נושן ויצוהו לאמר: "צר בו את צרורך! " והעצה טובה ונאמנה מאד, ורק – את מה יצרור בתוך הארגז ולו אין עוד כל דבר? ולכן קם וישב בנפשו לבדו בתוך הארגז.
והארגז ארגז נפלא מאד במתכנתו, והיה בהעיק איש באצבעו על כף המנעול אשר לו, והחל הארגז לעופף כרגע.