לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"עתה ירא נא כל איש כי הראשונים אנחנו!" קראו עצי הגפרית – "מה נחמד זהרנו ומה גדול אורנו!"
עוד הם מדברים והנה באו עד קצם ויכבו לנצח!
"מה נאוה ההגדה הזאת!" קראה המלכה אחרי כלות הדברים מפי בן הסוחר – "הנה שמעתי את כל הדברים, ומדי שמעי חשבתי בנפשי כי יושבת גם אנכי בבית-המבשלות על יד עצי הגפרית והייתי כאחד מהם – כי על כן תנתן לך בתנו לאשה!"
"כן הוא, את בתנו תקח לך לאשה!" קרא גם המלך, "מחר וחגנו את חג חתונתכם, כי בן שעשועים לי אתה!" והמלך חדל מקרוא לו "אדוני" ויקרא לו "אתה",כי על כן היה גם הוא לאחד ממשפחת בית המלך.
ובכן וייעדו את מועד חג החתונה, ויהי בערב וכל אנשי העיר למקטון ועד גדול שמחו שמחה גדולה, ויאירו נרות בחלונות כל הבתים; ושרי המלך נתנו מנות לכל איש, תופינים ורקיקים וחלות לחם לכלם, והנערים השובבים התאמצו לבוא אל רחוב העיר, ויקראו הידד וישרקו ויחללו על פי ראשי אצבעותיהם, וכל העיר שמחה וצוהלת.
"אכן בא מועד להוסיף גם מאשר לי על כל נפלאות החג הזה!" אמר בן הסוחר בלבו, וילך ויקן לו אש פלדות וכידודי אש ומעשה בזק, וישם את כל אלה בארגז אשר לו, וישב בו ויעף השמימה.