לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ובן הסוחר רק נסה נסה גם הוא להעיק באצבעו, והנה, עוף! עלה הארגז השמימה, עבר דרך מגדל העשן אשר בבית, ויעף וידא עד לעבים, והוא יושב בתוכו. ויש אשר מוט התמוטט קרקע הארגז, והנער ירא יראה גדולה פן יהרס הארגז ונפל ארצה והיתה מנת חלקו "קפיצת הדרך" אשר לא שאל ולא בקש – היה אלהים מחסו ומצודתו! ואולם לא באתהו רעה ואסון לא קרהו, והוא בא בשלום עד הארץ הרחוקה אשר שם הטורקים יושבים.
אז הסתיר את הארגז בתוך היער תחת אחד השיחים העבתים, והוא הלך ברגל העירה ולבו לא נגף אותו על בגדיו אשר הוא לבוש, כי הטורקים לובשים כלם גם הם מעילים אשר ילבש איש בבקר וסנדלים ברגליהם. ובלכתו והנה אשה מינקת לקראתו והיא נושאת ילד בזרועותיה.
"שלום לך אישה מינקת מבנות הטורקים!" קרא, "האם לא תגידי לי מה משפט הארמון הגדול אשר אנכי ראה בקצה העיר עם חלונותיו הגבוהים והרמים?"
"ארמון המלך הוא ושם בת-המלך יושבת!" ענתה אותו האשה – "הנה נביא היה בחצר המלך והוא נבא על בת-המלך רעות אשר תקרינה אותה בבא לפניה איש חתן לקחת אותה לאשה, ולכן לא ינתן לאיש לבוא אל תוך הארמון בלתי אם בהיות גם המלך וגם המלכה בחדר בתם!"