לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"אבל אם מצאתי חן בעיני אדוני, יבוא נא אדוני הנה גם ביום השבת הבא, כי ביום ההוא גם המלך וגם אשתו המלכה קרואים אלי אל התי אשר אני נותנת לפניהם. והם רק ישמחו ויגילו בשמעם כי אלהי הטורקים הוא האיש אשר בחר אותי להיות לו לאשה. אכן יעשה נא אדוני בחכמה ונתן את לבו לדעת לספר באזניהם ספור יפה או הגדה נחמדה, כי בזאת יקח את לבם לאהבה אותו. וידעת אדוני, כי אוהבת אמי לשמוע ספורים אשר תוכנם רצוף מוסר ותורה, ואבי אוהב ספורים אשר לצון בהם ואשר ישחק עליהם השומע!"
"כדבריך כן אעשה!" ענה בן הסוחר, "גם מהר וגם מתן לא יביא עבדך ליום שמחת לבו בלתי אם הגדה כאשר שאלה נפשך!"
ויקם בן הסוחר ללכת, ובת-המלך נתנה לו חרב יקרה ממלאה אבנים יקרות ושקלי זהב – ושקלי הזהב האלה היו לו לדבר בעתו.
אז התעופף ויעבור ויקן לו מעיל חדש מן המעילים אשר ילבש איש בבקר, ואחרי כן בא היערה וישב ויחל את ההגדה אשר אמר, כי עד יום השבת ישלים את מעשה ההגדה, והוא כבד.
ויהי בהשלימו את מעשה ההגדה, והנה יום השבת זה בא!