לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
והמלך והמלכה וכל שרי החצר יושבים בחדר בת-המלך ואת התי אינם שותים, כי מחכים הם אל אלהי הטורקים, ובבאו ויחרדו לקראתו וישמחו עליו מאד.
"יספר נא אדוני הגדה באזנינו!" אמרה אליו המלכה, "ואולם אחת שאלתי, כי חכמה ותורה ויראת אלהים תהיינה צרורות בהגדה הזאת!"
"ואשר גם לצון יהיה בה למען ישחק עליה השומע!" ענה המלך אחריה.
"הנני!" ענה ויחל לספר – "ועל כן שמעו נא היטב!"
"ויהי בימי קדם וצרור עצי גפרית היה בארץ, ויתיחשו עצי הגופרית האלה ויגבה לבם מאד על גזעם, כי היה גזעם – הוא הברוש הגבוה – גזע עץ זקן בתוך היער, והם הם השבבים הדקים והקטנים אשר ממנו התפרדו. ויהיו עצי הגופרית שוכבים על פני כרכב התנור בין כלי-האש ובין סיר הברזל הישנה, והם מספרים באזני השומעים האלה את כל המוצאות אותם בעודם בנעוריהם. "אמנם כן", אמרו, "בעוד היינו על כפת העץ הרעננה, אז היתה גם כפתנו רעננה! בערב ובבקר נתן לנו מבחר התי, הוא הטל הטוב, ויומם היה לנו אור השמש לאכלה, ועוף השמים וכל צפור כנף היו לנו למספרי ספורים לשמח את לבבנו.