לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"אבל עתה נקומה נא ונצא במחולות!" קראו המלקחים, ויקומו וירקדו. אכן כסדום היו, זמה עשו, כי פשקו את רגליהם לכל עובר ברקדם! והמעטפה הבלה אשר על פני הכסא ראתה זאת ותקרע, כי צנועה היא מעודה. והמלקחים שאלו לאמר: "תנו גם לנו זר בראשנו!" אז נתן זר גם בראשם.
"אכן כל אלה רק אנשים מן האספסוף!" ענו עצי הגפרית אשר היו מזרע החורים.
אז נגש כל הקהל ויחלו את פני מכונת-התי לתת בשיר קולה, ומכונת-התי השיבה את פניהם, עקב אשר הכתה בקר והיא לא הסכינה לשורר בלתי אם רתחו מעיה; ואולם ידע כל הקהל כי רק מגאוה ומגדל לבב היא דוברת כדברים האלה, כי אוהבת היא לעמוד במקום גדולים ואת זמירותיה תזמר באזני אורחים וקרואים בעמדה על פני השלחן בחדר האכל אשר מעבר למפתן.
ןעל פני החלון ינוח עט סופרים אשר תקח אותו המבשלת כפעם בפעם לכתוב בו, והוא אין לו כל אשר יקח בו את לב הרואה, בלתי אם הדיו אשר הוא טובל בו את רגלו, ותהי גם זאת לו לגאוה אשר יתגאה בה. "אם אין מכונת-התי חפצה לזמר", אמר העט, "כי עתה תשים יד לפה ותדום! הנה מחוץ לנו בתוך הכלוב יושב הזמיר, והוא איש יודע נגן, ולכן נקרא לו ונגן לפנינו. אמנם לא למד הזמיר מעודו ולא מפי מורים לקח את תורתו, כי על כן אמרתי: אל נא נהיה לו בלילה הזה שופטים קשים!"