לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
וכטוב לב המלך בצחוקו, וישא גם לכל-הדבורים בעבור הדבורה הקטנה בת החיל וישלחן מעליו בשלום.
והמלך מרח בעצת הרופאים על אפו את-אשר מרח, וירפא, וישב אפו ויהי כבראשונה. וברב הימים ולא זכר המלך את-בת הדבורים וישכחנה.
ב
ויהי מקץ ימים, ותבא מלכת שבא מארצה ואנשיה עמה, ומשאותיה בידה, לראות את-שלמה בהיכלו ולנסותו בחידות, ככתוב על ספר מלכים וכשנוי בתרגום שני. ויהי אחרי אשר בחנה אותו שבעים ושבעה בכל–חכמותיה וחידותיה ונכליה הרבים ולא יכלה-לו, ככתוב, ותנס אליו באחרונה גם את-הדבר הזה. ותתן ביד הנערים והנערות אשר הביאה אתה מארצה אגדות פרחים, כלן מעשה ידי אדם, זולתי האחת מעשה שמים. אחרי-כן ערכה אותם לפני המלך מערכה מול מערכה ותאמר:
"הנה לפניך, המלך שלמה, בידי הנערים והנערות אגדות פרחים, מהם פרחים חיים ומהם פרחים מלאכת יד אדם. הלא תכר-נא, המלך,למראה עינים בין אלה ובין אלה."
ומלאכת הפרחים מעשה האדם היתה שלמה ותמה עד להפליא,מלאכת מחשבת, לא שנו במאומה מפרחי השדה והגן. ויבט שלמה, ויתבונן עד בוש, ולא ידע להכיר. ויצר לשלמה מאד וירע לו רעה גדולה.
עודנו מתמהמה, והנה לקחה אזנו, אזן המלך לבדה, כקל המיה דקה עולה מעבר לחלון. ויסב המלך את-עיניו אל מול העבר ההוא, ויצהלו פניו פתאם, וילחש לאיש ימינו:
"מהר פתח את-החלון."