לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
עוד הומה הסערה – אז אזנו קשבת
קול דופק בחלון ובחזק ידים.
"מי אפוא זה דופק?"– הוי, פתח-נא, אספני! –
"מי שמה ומה-זה הגיע על-ככה?
מי אתה, הנודד, כי-לילה תעירני?
רק הביא בכור-שטן עד-הנה אותכה;
אף-איפה אשכיבך, לו אפתח דלתים?
וצרה סכתי כרפת לעדר".
ובעמל וכבדות ובעצלות ידים
התנער ויפתח את-חלון החדר.
עוד נגה הלבנה העבים יחתמו –
אך מה-זאת, הן תמונה לפניו עומדת:
איש ערם, מזקנו המים יזרמו,
ופקוחה גם-עינו, אך לא מתנודדת;
וכאבן נאלמו אבריו כלהם,
ולמטה לארץ הורדו ידיהו,
ובגופו, שכלו כבר בצק הפעם,
נאחזו סרטנים במפלי בשריהו.
אז הגיף האכר חלונו בכח
ויסגר בחפזה, כי-הכיר הפגר;
וירעד. – רק יחרב לשד לך ומח!
כן יהמה ברעדה ופיו לא יסגר;
ונפשו נבוקה ורוחו נתקה,