לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
בימי החדווה הכמוסה הללו טוב שיהא אדם אוחז במעדר או נוטל מטאטא ביד ויהא מרדף את המים אשר בתעלות או מפליג אוניות-ילדים בפלגים או שיהא מנקב ומנקב במשובה את הקרח העקשני בעקבי-הנעליים.. טוב מאד בימים הללו להיות מרדף יונים ומגרשם ישר אל תחת כיפת-התכלת הגבוהה או מטפס באילנות וקושר בם מלכודות. כן, הכל טוב ויפה בימים המאושרים הללו – וביחוד אם צעיר אתה לימים ויודע אתה לאהוב מעשי-בראשית והתרגשות-היסטורית לא שכיחה לך וכל מחלה אחרת לא תדע וגם משרה ארורה לא תכביד עליך את אוכפה אשר תהא יושב בשלה ותוסס בתוך איזו ארבעת כתלים מהבוקר עד הערב. לא טוב, חביבי, אם חולה אתה, אם כפות אתה אל איזו קאנצלאריה, אם ברית כרת את המוזות.
כן. לא טוב לאדם שיהא מתרועע באביב לבנות-השירה הללו!
כי הנה ראו נא והביטו מה נוח ומה חביב האביב לאדם שבשוק. הנה השכים לו פנטלי פטרוביץ הגנן, קם עם עלות השחר וחבש לראשו את מגבעת-תבנו הרחבה ובשום אופן ואופן אי-אפשר לו שיפרד מעל זנב הסיגארה הדעוכה אשר מצא מושלכת בבוקר על פני השדרה. הביטו בו – הנה הוא עומד לפני החלון אשר למבשלה ומשוחח לו ארוכות עם המבשל ומספר לו על דבר הסנדליים אשר קנה אתמול. כל תמונתו הארוכה והדקה, אשר בשלה קוראים לו בחצר "סטרוצקי ", אומרת נחת וכבוד לנפשו. אל הטבע ואל כל אשר מסביבו הוא מביט מגבוה, כי מכיר הוא למדי את חשיבותו הרבה העולה עליהם, ויש במבטו מהשליטה המפקדת ומהאומדנות המחסכת ויש בו אפילו בוז באיזו מידה – משל כאילו אתמול, בשעה שהיה יושב באוראנג'ריה שלו או מחטט באחת הפינות שבגן, נגלה לו פתאום דבר אחד כמוס וטמיר ממלכת-הצמחים אשר איש בלתו לא ידענו ואפילו על לב לא יעלנו.