לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ואולם הביטו נא וראו – הנה מאקאר דניסיץ, האיש הצעיר הזה, הממלא בביתו של הגנראל סטרמואוחוב פקודת-ביניים – ספק לבלר וספק סוכן-משנה. משכורתו כפליים ממשכורת הגנן. לובש הוא לבנים. טאבאקה הוא קונה ומשלם שני רובלים הליטרה. הוא תמיד שבע ותמיד הוא מלובש וכפעם בפעם יש לו קורת-רוח להיות לוחץ את היד הצחורה והמלאה של הגנראל, אשר על אצבעה מתנוצצת טבעת-ספירים גדולה – ואולם אחרי כל אלה מה אומלל האיש! עולמית, עולמית מחטט הוא בספרים ומקבל הוא ז'ורנאלים ומוציא עליהם מכספו עשרים וחמישה רובל – וכותב, כותב… כותב הוא מדי ערב בערב וכותב גם אחר ארוחת-הצהריים, בשעה שהכול ישנים, וכל מה שהוא כותב הוא מסתיר בארגזו הגדול. עמוק בקרקעיתו של אותו ארגז מונחות מכנסיים וחזיות מקופלות בזהירות; ממעל להם חבילת-טאבאקה שלא נפתחה עדיין ועשר תיבות ריקות של פולי-מרפא, שרץ אדום, חתיכת בורית גליצרינית במעטפה צהובה ועוד רוב טוב ואל שפת הארגז נלחצים בענווה נכנעה צרורות-נייר כתובים ואצלם גם שניים-שלושה גליונות של "פלכנו ", שבהם נדפסו סיפוריו ומכתביו של מאקאר דניסיץ.