באביבמאת (By) אנטון צ'כוב
יציאה לספריה (Exit to Library)

באביב

מאת (By): אנטון צ'כוב ↗תרגום (Translation): אורי ניסן גנסין ↗
סופר עברי מודרניסט ומתרגם · Hebrew modernist prose writer and translator
מהירות (Speed):0 WPM
דיוק (Accuracy):100%
זמן (Time):00:00
התקדמות (Progress):0%
לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
כל יושבי המחוז יודעים אותו לסופר ולמשורר והכול רואים בו איזה דבר מיוחד שאצל אחרים איננו וכולם אינם אוהבים אותו ואומרים, כי הוא אינו מדבר כמו שהכול מדברים ואינו מהלך כמו שהכול מהלכים ואינו מעשן כמו שהכול מעשנים ואפילו הוא בעצמו מילטו שפתיו פעם אחת פתאום ושלא לצורך – זה היה בחדרו של שופט-השלום אשר נקרא לשם להעיר עדותו – כי הספרות היא משלח-ידו והתאדם בשעת-מעשה כאילו מצאוהו גונב תרנגולת.
הנה הוא תועה ומתנהל לאטו בשדרה. כובע של פלוש חבוש לראשו וגופו רכוס בפאלטו ירוק וידו אוחזת במקלו. הנה עבר ארבעה צעדים ויצעד עוד אחת ואחר-כך ניצב ויתלה את עיניו בשמים ויבט אל החסידה הזקנה היושבת לה על הארז.
הגנן עומד וידו על ירכו; פני הצייד אומרים אזהרה – וקומתו של מאקאר דניסיץ כפופה ושיעולו זהיר-עניו ומבטו עמום ונדכא כאילו לא בא האביב אלא לדכאהו ולמוללהו בנשימתו ובהדרו… חרדה ממלאה את נפשו. לא חדווה, לא התלהבות, לא תקווה הוליד בה האביב; מאוויים מטושטשים וחיוורים תועים בה ומרגיזים אותה ממנוחתה והנה הוא תועה ומתנהל ודעת נבצרה ממנו מה יש את נפשו. באמת – מה יש את נפשו?
– א, שלום, מאקאר דניסיץ! – שומע הוא פתאום את קולו של הגנראל – מה? עוד לא הביאו את הפוסטה?