לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ומארצות הקר אשר לנו בצפון קם אחד החכמים מן המלמדים, ויסע וילך ויבוא עד המדינות החמות, ועד המדינות אשר יגדל בהן החם עוד שבעתים ככה לא בא. והאיש הזה השתבח בלבו כי יכל יוכל להתהלך בחוץ גם שם כאשר התהלך בחוץ בהיותו בארץ מולדתו, ואולם עד מהרה ידע כי שגה מאד מאד והוא לא כן. אז ראה האיש הזה, וכל איש נבון אשר נתן אלהים חכמה בלבו ראה גם הוא כמוהו, כי אין עצה בארץ הזאת בלתי אם לשבת בבית בחדר פנימה. ותהיינה דלתות החלונות ודלתות הפתחים סגורות כל היום מאז הבקר ועד הערב, ומראה הבית מחוץ כמראה בית אנשים ישנים או כמראה בית עזוב מאדם. והרחוב הצרה עם בתיה הצרים, אשר ישב בה האיש המלמד, עוד יתר עז לה מחם השמש, כי בנויה היתה אל מול פני השמש אשר ינוח עליה החם הלוהט מאז הבקר ועד הלילה, ולא יכול איש להתיצב בפניו אף רגע אחד!
והאיש איש צעיר לימים אשר בא מארצות הקר, והוא חכם ומלמד וחוקר, ובלבו חשב כי בכבשן אש הוא יושב. ולא יכול האיש נשא את החם, כי אין לשאת אותו! וילך האיש הלוך ודל, וידל וירזה ויכחש, וגם צלו אשר עמו התקבץ ויקטן, כי היתה יד השמש גם בו. ורק בהיות הערב והשמש באה, ותשב אליו רוחו, ויחי הוא וצלו עמו.