לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"הוי, אלי, אלי! האתה זה, צלי? אם פיך הוא הדובר אלי? הבחלום אם בהקיץ אראך?" קרא המלמד כי עוד לא האמין – "מה גדלו נפלאותיך, אלהים! ואני מעודי לא ידעתי ולא האמנתי אשר יש כי יהיה הצל לנפש חיה ובא אל האדם אשר לו היה בראשונה!"
"אבל הגידה נא לי, אדוני, מה כסף הפדיון אשר עלי לשקול על ידך?" קרא הצל, "כי לא אחפוץ אשר יהיה איש לי לנושה!"
"איך תדבר אלי כדברים האלה!" ענה המלמד – "מעולם לא הייתי לך לנושה ועד עולם לא אהיה! יהיה לך אשר לך, רעי, והחפשה נתונה לך והיית חפשי לרוחך ככל אשר תאוה נפשך! אכן תשמח נפשי מאד על כל הטוב אשר מצאך! ואתה שב, רעי מנער, וספרת באזני את כל המוצאות אותך מאז ועד עתה, ואת דבר בואך אל הבית אשר לשכני היושב שם ממולי בארץ הדרום ואת כל אשר ראית בבית ההוא!"
"הנני ואספרה את כל הדברים האלה באזניך!" ענה הצל ויבוא וישב – "ואולם רק בזאת אספר לך, אדוני, אם תשבע לי אשר לא תגיד לאיש מכל אנשי העיר הזאת דבר על אדותי, וכי אנכי הייתי צלך לפנים; והיה בכל מקום אשר תראני ובכל בית אשר תפגשני, אל נא תגיד דבר למטוב ועד רע, ולא ידע איש כי צל הייתי לך בראשונה; הן יש את נפשי לקחת לי אשה מבנות העיר הזאת, כי מצאתי הון דיי לכלכל אשה והותר עוד!"