לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"היה סמוך ובטוח בי!" ענה אותו המלמד, "לא אגיד לאיש דבר וסודך לא אגלה! ראה הנה נשבעתי לך בנפשי ובנשמתי!"
"בנפשי ובצלי!" ענה אחריו הצל, כי כן ידבר צל בשפתו ובלשונו, והוא לא שונה מן הלשון אשר לבני האדם בלתי אם מעט.
אכן היה הצל לבן אדם לכל משפטיו וחקותיו. והבגדים אשר ילבש בגדי חמודות הם, שחורים למראה ועשוים מן הצמר הטוב, ונעליו אשר ברגליו עשויות מן העור הטוב המשוח בלכא השחור, והמגבעת אשר בראשו עשויה להתלכד ולהתחבר, אשר לא יראה ממנה בלתי אם פניה העליונים ושפתה מסביב; מלבד האבנים הטובות והיקרות ושרשרות הזהב וטבעות השהם הרבות אשר אמרנו למעלה. אכן היה הצל לבוש כאחד החורים הנכבדים, ולא יפלא בעינינו כי הנפש הלובשת בגדי תפארת תהיה לבן אדם.
"הנני עתה אליך ואספרה!" אמר הצל, ובדברו וירקע ברגליו בחזקה על פני הצל החדש אשר לאיש המלמד, והצל החדש פרוש על הארץ והוא שוכב לרגלי אדוניו ככלב נאמן. והצל אשר היה לאדם עשה כדבר הזה מגאוה ומגדל לבב או מחפצו אשר חפץ להדביר את הצל החדש תחת רגליו. והצל החדש לא פצה פה ולא התאונן רע וישכב על הארץ כבראשונה ויקשב ויאזן, ומי יודע אם לא עלה על לבו לשמוע את דברי הצל הבא ואת כל המוצאות אותו למען ידע את המעשה אשר עליו לעשות באמרו גם הוא לצאת חפשי מאדוניו ולהיות לאדון לנפשו.