לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"ומה ראית עוד?" קרא המלמד בחפזו.
"את כל ראיתי, אדוני, וגם ספר אספר לך את כל, ואולם – – לא מגאוה ומגדל לבב אני מדבר אליך את הדברים האלה, ורק – – חפשי אנכי עתה מאדונים וחדלתי מהיות עבד, וגם דעת וחכמה אספתי הרבה מאד, וגם עשיתי לי שם וגם הצבתי לי יד בארץ, מלבד הרכוש ורב הזהב והכסף אשר לי – – ולכן – זה חפצי ותמלאנו, אדוני, ולא תאמר עוד אלי "אתה" ולא תדבר עוד אלי כדבר אל העבד!"
"סלח נא לי, אדוני, כרב חסדך!" קרא האיש המלמד – "ואני אם עשיתי כדבר הזה, רק מרב הרגל עשיתיו אשר הרגלתי בו מנעורי! ואתה, אדוני, הלא צדקת מאד ואנכי הרשעתי, ולכן סלח לי, אדוני, ולא אשוב עוד לכסלי, רק יספר נא אדוני את כל אשר ראו עיניו!"
"את כל אספרה לך, אדוני!" ענה הצל, "כי את כל ראיתי ואדע את כל!"
"מה תורת הבית פנימה?" שאל המלמד – "הכמשפט היער הרענן היה משפט הבית? אם היה הבית נהדר בקדשו כבית אלהים קדוש? ההיו החדרים כשמי הככבים המאירים, בראות אותם איש ממרום הרים רמים?"