לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ואולם בימים ההם ואני טרם ידעתי וטרם הבינותי את רוחי אשר בי, ורק בבאי אל האולם החיצוני אשר לבת השירה, ותפקחנה עיני פתאם ואדע מה אני – ואהי לאדם! אז יצאתי כתפארת אדם משלם ומתקן בכל מכף רגלי ועד קדקדי, ואתה אדוני לא היית עוד בארצות הדרום בימים ההם, כי שבת אל מולדתך ואל ארצך; ואני בהיותי לאדם נכלמתי להתהלך בחוץ כאשר התהלכתי עד כה, כי לא היו לי נעלים ובגדים וכל הלבושים העושים את האדם לאדם; ואלך ואבקש לי מפלט – ולך אדוני אני מספר את הדבר הזה, כי ידעתי אשר לא תגלה את סודי בקהל ולא תכתבנו בספר לעיני עדת קוראים – ואלך ואבקש לי מפלט בכנף השמלה אשר לאשה מוכרת חלות לחם בשוק, ושם התחבאתי, והאשה לא ידעה כי את אחד הגדולים מגדולי הארץ היא מסתירה, ואני לא יצאתי להתהלך בחוץ עד בא הערב, ובערב יצאתי וארוץ בשוקים וברחובות ואלך לאור הירח, ואשתרע ואתמודד על פני קיר החומה, ואתגרד בקיר החומה ותחי נפשי! אז רצתי כה וכה ואבט בעד החלונות הרמים אל כל ההיכלות אשר בעיר ואל כל הגגות ואל כל המעקות, ואבט את אשר לא יביט איש, וארא את אשר לא יראה איש ואשר טוב לו כי לא יראה.