לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
הא לך פה את חותמי על פני הכרטיס אשר אנכי נותן על ידך, וידעת כי ביתי בעבר הרחוב אשר שם מזרח השמש, ובהיות גשם על פני הארץ ומצאתני אז בביתי! "
ובכלות הצל את הדברים האלה ויקם ויצא.
"אכן נפלא הדבר הזה מאד!" דבר האיש המלמד אל לבו.
וימים עברו ושנים חלפו, יום אחרי יום ושנה אחרי שנה, ופתאם והנה הצל בא שנית.
"מה שלומך, אדוני?" שאל.
"הה לשלום!" ענה אותו המלמד – "הנה אנכי כותב ספרים על כל דבר אמת ועל כל דבר יפי ועל כל דבר טוב, ואולם ערלה אזן האדם משמוע דברים כאלה, ועל כן התעצבתי מאד, כי נוגע הדבר הזה בלבי!"
"ואני אין דבר אשר יגע בלבי!" ענה הצל, "ולכן עביתי וכשיתי מיום ליום, והדבר הזה הוא אשר על כל איש משכיל לרדוף אחריו עד השיגו אותו! ואולם אתה עודך שוגה בחלומות ובדמיונות כבראשונה, ואת משפט הארץ ובני האדם אשר עליה לא הבינות עוד. אין זה כי חלה תחלה אם ככה אתה מוסיף לעשות! לכן זה דבר העצה אשר אנכי יועץ אותך: קום ושום לדרך פעמיך! הנה אנכי יוצא בדרך רחוקה בימי הקיץ, ואתה היש את נפשך ללכת עמי לשלחני? כי מבקש אנכי לי חבר למסעי, והיה אם ישך נא חפץ, והיית לי אתה לצל ונסעת עמי! ואני שמח אשמח מאד על הדבר הזה, ואת כסף ההוצאה לדרך אנכי אתן, אנכי אשלם!"