לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
אז היתה הרוחה אשר לא היתה כמוה ואחריה לא תהיה! והיה בהעלות האיש את הנר בחדרו וימהר הצל וישתרע על פני כל הקיר עד למעלה וגם משם והלאה, כי אמר: אשתרע נא ואתחזק הפעם והיה בי כח לשאת את עמלי ביום מחר, – והאיש המלמד גם הוא יצא אל המעקה אשר לגג ביתו – כי בארצות החם אין בית אשר אין שם מעקה לכל חלון – וישתרע ויתמודד גם הוא ככל אשר יכול. ובהאיר הככבים מן השמים הבהירים, ותשב אליו רוחו ותחי ותהי לו נשמת חיים חדשה.
ועל פני כל המעקות אשר ברחוב נראו פני אדם, זה מכה וזה מכה, כי נחפז כל איש לצאת על המעקה לשאף רוח, והרוח דרוש לאדם גם בהיות צבעו כצבע עץ המהגון האדמדם. ותהי התכונה גדולה מאד גם על הגגות ממעל וגם ברחוב מתחת, וההמון הולך הלוך ורב; וגם כל הכרתי וכל הפלתי וכל עצור וכל עזוב וכל ער וכל עונה, כלם יצאו החוצה ויתהלכו ברחובות העיר, ויביאו עמהם החוצה גם כסאות וגם שלחנות; ונרות עולים מכל עברים, ויאירו אלפי נרות את פני הרחוב, והאנשים מדברים ומשוחחים, מזמרים ומנגנים, יושבים ומתהלכים, והמרכבות מרקדות והחמורים והפרדים עוברים, והנה קול: "צל-צול, צל-צול" עולה מכל עברים, כי היו פעמונים בצוארי החמורים והפרדים. ויש אשר הסיעו את פגרי המתים לקבור אותם, ויקברו אותם בשירים ובזמירות, ונערי האספסוף מריעים תרועה גדולה, והפעמונים אשר בראשי המגדלים נותנים קולות רבים, ותהי התכונה גדולה מאד וההמון הולך הלוך ורב.