לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"ראה אנכי כי כבוד הוד בת-המלך מצאה פה מרפא כמעט כלה!" ענה הצל – "הנה נא ידעתי כי זאת מחלת כבוד הוד בת-המלך, אשר עינים לה המיטיבות לראות שבעתים מכל איש, ואולם המחלה הזאת הנה סרה מעליה, כי הנה יש לי צל, אשר אין כמוהו לאיש! האם לא תראה בת-המלך את הנפש ההולכת עמי בכל עת? והנפש הזאת היא הצל אשר לי, כי לא עשיתי לי צל אשר כמוהו יהיה לכל איש ואיש, כי אם צל אשר אין כמוהו בכל הארץ. הן יש אשר יעשה איש לעבדיו את בגדי השרת מן הצמר הטוב, אשר יהיו בגדיהם טובים ויקרים שבעתים מן הבגדים אשר ילבש אדוניהם, ולכן עשיתי לי אני את צלי בתבנית אדם ופארתיו ותכנתיו ותארתיו והיה כאחד האדם. וגם צל נתתי לו, להיות גם צל לצלי – ואף אמנם רב מאד הכסף אשר הוצאתי לכל זה, ואולם זה משפטי מעודי לעשות לי דבר אשר אין כמוהו ליתר האדם!"
"האמנם?" חשבה בת-המלך בלבה – "האמנם נרפאתי כלה ועיני חדלו מראות היטב? אכן ידעתי כי המעינות האלה מעינות ישועה הם מאין כמוהם! רק נפלאות גדולות עושים מי המעינות בימים האלה! ואולם את עיר המעינות הזאת לא אעזוב עוד, כי עתה הנה החלותי למצוא פה תענגים ושעשועים לנפשי! הנה בן-המלך הזר – כי רק בן-מלך הוא – מוצא חן בעיני מאד מאד, ולו רק לא יצמח זקנו, כי יראתי פן יצמח זקנו ונסע מזה עד מהרה!"