לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
בערב היום ההוא ובת-המלך יצאה במחל עם הצל בהיכל המחלות אשר בעיר המעינות. והיה בהיות בת-המלך קלה ברגליה, ויהי הצל קל ממנה שבעתים, לא היה עוד לה מחלל כזה מעודה. ובת-המלך ספרה לו את מולדתה ואת ארצה, והוא ידע את הארץ ההיא, כי היה שמה, ורק בת-המלך לא היתה בארץ בעת ההיא כי יצאה לדרך. והצל בהיותו שם ויעש כמשפטו תמיד, ויבט בעד החלונות אל תוך ההיכל פנימה, וירא וידע הרבה מאד, ולכן ידע עתה לדבר אליה דבר דבור על אפניו ולהשיב על כל דבר אשר שאלה, ובת-המלך שמעה ותשתאה ותשתומם עליו. אין זה כי חכם הוא מכל האדם אשר על פני האדמה! ותוקירהו ותכבדהו מאד בלבה על כל הדברים הרבים אשר ידע. ויהי בפעם השנית בצאתם לחל, ותחמוד אותו בת-המלך בלבה לאהבה אותו, והצל ידע את אשר בלבה, כי על כן התאמצה בת-המלך להביט ולחקור אותו בעיניה מעבר אל עבר כלו. ובצאתם לחל בפעם השלישית, ותהי בת-המלך נכונה להגיד לו את דבר אהבתה אשר היא אוהבת, כי לא יכלה עוד להתאפק, ורק בחזקה שמה מחסום לפיה, כי זכרה את ארצה ואת ממשלתה ואת רב האדם אשר בהם תמשול.