לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"אמנם חכם האיש!" אמרה בת-המלך בלבה, "והדבר הזה טוב מאד; וגם מטיב הוא לחל מאין כמוהו, והדבר הזה גם הוא טוב מאד; ואולם עוד דבר אחד אנכי שאלת מעמו: היש לו גם דעת ותבונות וכל הידיעות הטובות לאדם? אקומה ואנסה אותו ואדע!"
ובת-המלך נסתה את הצל ותשם לפניו עניינים רבים ותשאל אותו שאלות שונות, אשר לא ידעה לענות עליהן גם היא, והצל שמע ויעוה ויעמד את פניו.
"העל הדברים האלה אין אתה יודע לענות?" שאלה אותו בת-המלך.
"אמנם ידעתי את כל אלה עוד מימי שבתי בחדרים אשר למלמדי!" ענה הצל – "וגם יש אשר אאמין כי על הדברים האלה יודע אף צלי לענות נכונה, והוא עומד שם בפתח!"
"צלך!" קראה בת-המלך, כי לא האמינה – "אין זה כי רק מצחק אתה!"
"לא אחלוט כדבר הזה בכל פה!" ענה הצל, "ורק חשב אחשוב כי כן הוא, כי על כן נלוה אלי צלי זה מאז ועד כה זה שנים רבות וישמעני תמיד בדברי, ולכן חשבתי כי יודע אף הוא לענות נכונה! ואולם אם נא מצאתי חן בעיני הוד כבוד בת-המלך, ופקחתי את עיניה רק על הדבר האחד: הנה צלי זה גא מאד, וזה כל חפצו להיות נחשב בעיני כל רואו כאחד האדם, ולכן אם חפץ נחפוץ אשר רוח טובה תלבש אותו – כי אין עונה נכונה באין רוח טובה –, אז נדבר נא אליו כדברנו אל אחד האדם לא יחסר דבר!"