לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
רק הבית אשר אל מול פני בית האיש המלמד דממה היתה בו כדממה אשר בקברים, ולא נשמע מתוכו כל קול וכל הגה. ואולם ידע המלמד היטב כי לא ריק הבית הזה מיושב, כי על כן ראו עיניו פרחים על פני המעקה אשר שם, והפרחים עולים ומציצים באור פני השמש הבוער, וזה אות כי יש אדם בבית המשקה את הפרחים מים. והיה לפנות ערב, וירא כי נפתח נפתחה גם הדלת אשר שם, ואולם חשך היה בחדר הקדמוני עד בלתי ראות דבר, ורק מן החדר הפנימי נשמע קול זמרה בכלי-שיר. והמלמד הצעיר אמר בלבו כי אין ערוך לנפלאות הזמרה הזאת; ואולם יש אשר ישגה איש בדבר כזה בבואו מארצות הקר אל ארצות החם, כי בארצות החם יאמר הנכרי על כל דבר ודבר: רק נפלאות אנכי רואה! רק נפלאות אנכי שומע! ולולא החם הבוער אשר שם כי אז תקח הארץ החדשה את כל לבו.
ובעל הבית אשר המלמד יושב שם אמר כי איננו יודע מי הוא זה אשר שכר את הבית אשר מעבר פני הרחוב, וגם לא יראה שם איש מן הבקר ועד הבקר, וקול הזמרה גם הוא הלא כמוהו כקול הסירים אשר תחת הסיר. אין זה כי שם איש המלמד את אצבעותיו לכלי-שיר לפרוט על פיו את פרק הזמרה אשר הוא חפץ בו, ולכן יפרוט את הפרק האחד הזה יום תמים ולא יחדל, כי יאמר: "יתן אלהים ואוכל לו!" ואולם אלהים לא יתן והוא לא יוכל לו גם אם ינגן מראשית השנה ועד אחרית השנה.