לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ויהי הערב והמלמד יושב על המעקה אשר לו מחוץ לבית, ובחדרו אשר מאחריו נר בוער, ולכן לא יפלא כי הצל אשר לו עלה על קיר הבית אשר ממלו. ובכן וירא את צלו, והנה הוא יושב בין הפרחים אשר על מעקה הבית ממלו, וכאשר התנודד המלמד כן התנודד גם הצל אשר שם, כי זה משפט הצל מעודו להתנודד כאשר יתנודד האיש הנותן אותו.
"אין זה כי הצל הוא החי האחד אשר יראה שם ממלי! " אמר האיש המלמד – "ראה מה נאוה שבתו בין הפרחים, והדלת איננה סגורה כי אם נשענת על המזזה, ולו חכם הצל כי עתה התגנב לבוא גם אל החדרים פנימה לראות את כל הבית ואת יושביו ולרגל אותם, והיה אחרי כן בשובו אלי והגיד לי את כל אשר הביט. הוי, צלי, צלי! לו באמת חכמת, כי עתה הטיבות מאד לו שמת לבך להועיל לבעליך בכל אשר תוכל! " קרא המלמד כי לצון חמד לו – "אמצא נא חן בעיניך, ובאת אל הבית פנימה! הגד נא כי אשאלך, האין עם נפשך לבוא אל הבית פנימה? " והאיש המלמד הניד בראשו אל הצל, והצל הניד בראשו גם הוא. "ובכן אם מצאתי חן בעיניך קום ובא, רק אל נא תתנני לחכות אליך מועד ומועדים!