לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
" והמלמד קם, ויקם גם הצל אשר על קיר הבית ממלו, והמלמד הפנה את שכמו ללכת, ויפן גם הצל את שכמו ללכת; ולו ראה ראה איש זר את כל המעשה הנעשה, כי אז ראה אשר בא הצל אל הבית מנגד דרך הפתח הפתוח עד החצי, בעצם הרגע אשר בא גם המלמד אל חדרו הוא ואת היריעה הארכה סגר אחריו.
ממחרת בבקר והמלמד יצא אל רחוב העיר כפעם בפעם לשתות קפי ולקרוא במכתבי-העתים, וילך באור פני השמש.
"מה זה היה לי?" קרא פתאם – "הלא אין לי צל! האמנם הלך צלי ממני אתמול בערב כאשר שאלתי, ולא שב אלי? אכן מר הדבר הזה!"
והמלמד התעצב על הצל אשר נדד ממנו, ואולם לא אבדן הצל העציב אותו, כי אם דעתו אשר ידע כי יש הגדה בפי יושבי ארצות הקר אשר בצפון והם מספרים איש לרעהו דבר בדבר איש אשר לא היה לו צל. והיה בשוב המלמד אל ארץ מולדתו וספר את דבר המקרה אשר קרה אותו, ואמר כל איש כי רק עושה הוא כמעשה האיש עם צלו אשר היה לפניו, והוא לא חפץ להיות מן האנשים השונים את מעשי ההולכים לפניהם. ולכן חרץ בלבו לבלתי הגיד לאיש דבר מכל אשר קרהו, וגם חכמה עשה כי חרץ בלבו כדבר הזה.