לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ובהיות הערב וישב המלמד ויצא אל המעקה וישב, ואת הנר הבוער שם מאחריו, כי ידע אשר זה חפץ הצל להיות בעליו לו למחסה מפני אור הנר, ואולם הצל לא בא ולא נראה. והמלמד עשה את כל אשר יעשה איש להוליד צל, פעם השתוחח ופעם השתרע, פעם התקבץ ופעם התמודד, ואולם לשוא כל עמלו, כי אין הצל נראה ואין הצל נמצא. אז הפטיר בשפתיו: "הה, הוי!" ולא הועיל.
אמנם התאבל המלמד על צלו כי נדד ואיננו, ואולם ברוכות הארצות החמות אשר שם ימהר כל דבר לצמוח, ומקץ שמונה ימים וירא המלמד וישמח, כי בלכתו בחוץ באור פני השמש ויבט והנה צל חדש צומח לו מעקבות רגליו, וידע ויבן כי לא נעקר צלו הראשון משרשו, ולכן נתן השרש צמח חדש. – ויהי מקץ שלשת שבועות וירא המלמד והנה הלך הצל הלוך וגדל ותהי לו מדה הגונה מאד, אשר לא יבוש ולא יכלם בו עוד; והיה בבוא המועד והמלמד עזב את ארצות הדרום ויקם לשוב אל ארץ מולדתו אשר בצפון, וירא בהיותו בדרך והנה יגדל הצל וילך הלוך וגדל מיום ליום, עד כי גדל מאד ועד כי ישפוק לו גם חציו לכל צרכיו ולכל מחסוריו יום יום.