הדוב
מאת (By): אנטון צ'כוב ↗תרגום (Translation): בן־ציון ידידיה ↗
מתרגם יצירות דרמה לעברית · Translator of dramatic works into Hebrew
מהירות (Speed):0 WPM
|דיוק (Accuracy):100%
|זמן (Time):00:00
|התקדמות (Progress):0%
לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
מחזה ט. הקודמים ולוקא
הלנה: לוקא, הוצא את האדון הזה מכאן!
לוקא: (נגש אל סמירנוב): אדוני, הואילה נצא מכאן, מצוים! אין פה…
סמירנוב: (קופץ ממקומו): סתום פיך! עם מי אתה מדבר? הנני עושה אותך גל של עצמות!
לוקא: (תופס בחזהו): אבא רחימא!… רחום וחנון! (נופל בכורסה) הוי, רע לי, רע! אין אויר לנשימה!
הלנה: היכן דשה? (קוראת) דשה! פולג! (מצלצלת במצלה)
לוקא: הוי, הלכו כולם ללקוט גרגרים ביער… אין איש בבית, רע לי! מים!
הלנה: בבקשה להסתלק מכאן! הלאה!
סמירנוב: האין ברצונך להיות מנומסת קצת יותר?
הלנה: (מקפצת אגרופיה ורוקעת ברגליה): אתה גס! אתה דוב גס! מפלצת!
סמירנוב: מה? מה אמרת?
הלנה: אמרתי כי אתה דוב, מפלצת!
סמירנוב: (נגש אליה מהר): באיזו רשות מעליבה את אותי?
הלנה: כן, אני מעליבה אותך… ובכן, – מה? כסבור אתה שאני מפחדת מפניך!
סמירנוב: ואת סבורה כי מכיון שיצור פיוטי את, הרשות בידיך להעליבני בלי עונש? האמנם כן? אני תובע אותך לדו־קרב!
לוקא: אבא רחימא!… רחום וחנון!… מים!
סמירנוב: דו־קרב!
הלנה: כסבור אתה כי מכיון שיש לך אגרופים חזקים וצואר שמן כשור הבר – הריני מפחדת מפניך? מה? מפלצת שכמוך!
סמירנוב: דו־קרב! אינני מרשה לשום אדם להעליבני, ולא אשים לב לכך שאשה את, יצור חלש!
הלנה: (משתדלת להגביר קולה עליו): דוב! דוב! דוב!
סמירנוב: הגיעה השעה להפטר איפוא מן המשפט הקדום, כי
רק הגברים בלבד חייבים לשלם בעד עלבון! אם שווי־זכויות – כי אז
שווי־זכויות, – לכל הרוחות! לדו־קרב!
הלנה: רצונך לצאת לדו־קרב? בבקשה!
סמירנוב: תיכף ומיד!
הלנה: תיכף ומיד! אחרי מות בעלי נשארו אקדחים… מיד
אביאם הנה… (יוצאת מהר וחוזרת כרגע) אח, באיזה ענג אשלח
כדור3 במצח־הדוב שלך! יקחך האפל! (יוצאת)
סמירנוב: אני אהרגנה כאפרוח! אינני נער, פרחח רגיש; – אין בשבילי יצורים חלשים!
לוקא: אבא רחימא! (כורע ברך לפני סמירנוב) עשה עמי
חסד, רחם עלי, הישיש, ולך לך מכאן! הפחדתני עד מות ועכשיו נכון אתה עוד
לצאת לדו־קרב?!…
סמירנוב: (אינו שומע אותו): דו־קרב! הנה זה הוא
שווי־זכויות, שחרור האשה! כאן שני המינים שוים! אירה בה מבחינה עקרונית!
אולם איזו אשה? (מחקה את קולה) "יקחך האפל!" "אשלח כדור במצח־הדוב
שלך"… הנה איזה מין אשה! התלהבה, העינים נוצצו,… קבלה בעוז את
הדרישה! – חי נפשי, בפעם הראשונה רואה אני אשה כזאת…
לוקא: אבא יקירא, לך לך! תמיד אתפלל לאלהים בעדך!
סמירנוב: זו היא – אשה? הנה, את זה אני מבין! זו היא
אשה כהלכה! לא מחמצת, לא רכרוכית, כי אם אש, אבק־שרפה, זקוקין די־נור!
חבל ממש להורגה!
לוקא: (בוכה): אבא… לך!
סמירנוב: היא מוצאת חן בעיני – בהחלט! לחלוטין! אם
כי גומות־חן בלחייה, אך מצא־תמצא חן בעיני! נכון אני אפילו לותר על
החוב… וגם כעסי עבר… אשה נפלאה!
הלנה: לוקא, הוצא את האדון הזה מכאן!
לוקא: (נגש אל סמירנוב): אדוני, הואילה נצא מכאן, מצוים! אין פה…
סמירנוב: (קופץ ממקומו): סתום פיך! עם מי אתה מדבר? הנני עושה אותך גל של עצמות!
לוקא: (תופס בחזהו): אבא רחימא!… רחום וחנון! (נופל בכורסה) הוי, רע לי, רע! אין אויר לנשימה!
הלנה: היכן דשה? (קוראת) דשה! פולג! (מצלצלת במצלה)
לוקא: הוי, הלכו כולם ללקוט גרגרים ביער… אין איש בבית, רע לי! מים!
הלנה: בבקשה להסתלק מכאן! הלאה!
סמירנוב: האין ברצונך להיות מנומסת קצת יותר?
הלנה: (מקפצת אגרופיה ורוקעת ברגליה): אתה גס! אתה דוב גס! מפלצת!
סמירנוב: מה? מה אמרת?
הלנה: אמרתי כי אתה דוב, מפלצת!
סמירנוב: (נגש אליה מהר): באיזו רשות מעליבה את אותי?
הלנה: כן, אני מעליבה אותך… ובכן, – מה? כסבור אתה שאני מפחדת מפניך!
סמירנוב: ואת סבורה כי מכיון שיצור פיוטי את, הרשות בידיך להעליבני בלי עונש? האמנם כן? אני תובע אותך לדו־קרב!
לוקא: אבא רחימא!… רחום וחנון!… מים!
סמירנוב: דו־קרב!
הלנה: כסבור אתה כי מכיון שיש לך אגרופים חזקים וצואר שמן כשור הבר – הריני מפחדת מפניך? מה? מפלצת שכמוך!
סמירנוב: דו־קרב! אינני מרשה לשום אדם להעליבני, ולא אשים לב לכך שאשה את, יצור חלש!
הלנה: (משתדלת להגביר קולה עליו): דוב! דוב! דוב!
סמירנוב: הגיעה השעה להפטר איפוא מן המשפט הקדום, כי
רק הגברים בלבד חייבים לשלם בעד עלבון! אם שווי־זכויות – כי אז
שווי־זכויות, – לכל הרוחות! לדו־קרב!
הלנה: רצונך לצאת לדו־קרב? בבקשה!
סמירנוב: תיכף ומיד!
הלנה: תיכף ומיד! אחרי מות בעלי נשארו אקדחים… מיד
אביאם הנה… (יוצאת מהר וחוזרת כרגע) אח, באיזה ענג אשלח
כדור3 במצח־הדוב שלך! יקחך האפל! (יוצאת)
סמירנוב: אני אהרגנה כאפרוח! אינני נער, פרחח רגיש; – אין בשבילי יצורים חלשים!
לוקא: אבא רחימא! (כורע ברך לפני סמירנוב) עשה עמי
חסד, רחם עלי, הישיש, ולך לך מכאן! הפחדתני עד מות ועכשיו נכון אתה עוד
לצאת לדו־קרב?!…
סמירנוב: (אינו שומע אותו): דו־קרב! הנה זה הוא
שווי־זכויות, שחרור האשה! כאן שני המינים שוים! אירה בה מבחינה עקרונית!
אולם איזו אשה? (מחקה את קולה) "יקחך האפל!" "אשלח כדור במצח־הדוב
שלך"… הנה איזה מין אשה! התלהבה, העינים נוצצו,… קבלה בעוז את
הדרישה! – חי נפשי, בפעם הראשונה רואה אני אשה כזאת…
לוקא: אבא יקירא, לך לך! תמיד אתפלל לאלהים בעדך!
סמירנוב: זו היא – אשה? הנה, את זה אני מבין! זו היא
אשה כהלכה! לא מחמצת, לא רכרוכית, כי אם אש, אבק־שרפה, זקוקין די־נור!
חבל ממש להורגה!
לוקא: (בוכה): אבא… לך!
סמירנוב: היא מוצאת חן בעיני – בהחלט! לחלוטין! אם
כי גומות־חן בלחייה, אך מצא־תמצא חן בעיני! נכון אני אפילו לותר על
החוב… וגם כעסי עבר… אשה נפלאה!
דילוג (Skip):