הדוב
מאת (By): אנטון צ'כוב ↗תרגום (Translation): בן־ציון ידידיה ↗
מתרגם יצירות דרמה לעברית · Translator of dramatic works into Hebrew
מהירות (Speed):0 WPM
|דיוק (Accuracy):100%
|זמן (Time):00:00
|התקדמות (Progress):0%
לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
מחזה ראשון
הגב' פופוב ולוקא.
הגב' פופוב (לבושה אלמנות, יושבת ומסתכלת בעיון רב בתמונה)
לוקא: לא טוב הדבר, גברתי… את רק מאבדת את עצמך
לדעת… הנה המשרתת והמבשלת הלכו היערה ללקוט גרגרים; כל החי ונושם – שמח
ועליז, אפילו החתולה, גם היא יודעת להנות מן העולם לפי דרכה, מטילת וצדה
צפורים; ואת יושבת כל היום בחדר, ממש כמו במנזר, בלי קורת־רוח כל שהיא.
כן, באמת! אם נעשה חשבון, – הרי זה כבר שנה תמימה שלא יצאת מפתח
הבית!…
הלנה: ולא אצא עוד לעולם… לשם מה ולמה? חיי תמו
כבר. הוא מונח בקבר ואני קברתי את עצמי בין ארבעת הכתלים הללו. אנחנו
מתנו שנינו.
לוקא: הרי לך! מוטב היה לולא שמעתי זאת, באמת! נקולי
מיכאילוביץ מת, ככה הוא, רצון אלוהים היה זה, תהא נשמתו עדן… התאבלת
עליו – ודי… לכל מדה וגבול… הן אי־אפשר לבכות כל הימים וללבוש אלמנות
כל ימי חייך. גם עלי מתה לפני שנים הזקנה שלי… ובכן? התאבלתי עליה,
בכיתי במשך חדש ימים ודי… ואילו אמרתי לקונן עליה כל הימים שירי־קינה
כי אזי הזקנה לא היתה ראויה לכך (נאנח). שכחת את כל השכנים… בעצמך אינך
נוסעת לבקר אותם, וגם לקבלם אצלך אינך רוצה. חיים אנו, במחילה מכבודך,
כעכבישים – אך אנו רואים את אור השמש. את תלבשתי הרשמית כבר כרסמו
העכברים… נכון היה זה לולא היו אנשים טובים בעולם; וכאן הרי כל הסביבה
מלאה "פריצים" ובעלי־שררה… ברבולוב חונה הגדוד, הקצינים – ממש ממתקים,
לא תשבע העין מראות! ובמחנה – בכל יום ששי נשף, וכמעט בכל יום מנגנת
התזמורת הצבאית… האח, גברתי – יקירת נפשי! אשה צעירה ויפה כמוך, דם
וחלב, – לוא רק לחיות חפצת להנאתך… יופי זה הן לא לעולמים ניתן! עשר
שנים תעבורנה ובעצמך תרצי לחיות טוב יותר ולפזר אבק בעיני האדונים
הקצינים, אך מאוחר יהיה…
הלנה: (בהחלטה): הריני מבקשת ממך, לא לדבר אתי על זה
לעולם! יודע אתה, כי מאז מת עלי נקולי מיכאילוביץ אין עוד לחיים כל ערך
בעיני. לך נדמה, כי חיה אנכי, אך זה רק נדמה לך! אני נשבעתי לא להסיר
מעלי את בגדי־אלמנותי ולא לראות באור־החיים עד רדתי קבר… השומע אתה?
תראה נא נשמתו מה אוהבת אני אותו. כן, ידעתי, אין זה סוד כמוס בפניך, כי
לעתים קרובות לא היה צודק כלפי, היה אכזרי ו… גם רמני, אך אני אהיה
נאמנה לו עד הקבר ואוכיח לו איך יכולה אני לאהוב. שם, מעבר לקבר, ימצאני
ככה, כמות שחייתי עד יום מותי…
לוקא: לשם־מה כל הדבורים הללו, בשעה שיכלת לצאת אל
הגן לטייל מעט, או לצוות כי ירתמו את טובי או את וליקן ולנסוע לבקר אצל
השכנים…
הלנה: אח! (בוכיה)
לוקא: גברתי!… חיתי!… מה לך? אלהים עמך!
הלנה: הוא כה אהב את טובי! הוא תמיד נסע בו אל
קורטשגין, או אל ולסוב. מה היטיב לנהוג! כמה חן היה לו כאשר משך אליו בכל
כוחו את המושכות! הזוכר אלה? טובי, טובי! צוה ויתנו לו היום שמינית יתרה
של מספוא.
לוקא: כמצותך גברתי! (נשמע צלצול חזק בפעמון הדלת)
הלנה: (מזדעזעת): מה זה? לך ואמר, כי אינני מקבלת שום אדם!
לוקא: כמצותך! (יוצא)
הגב' פופוב ולוקא.
הגב' פופוב (לבושה אלמנות, יושבת ומסתכלת בעיון רב בתמונה)
לוקא: לא טוב הדבר, גברתי… את רק מאבדת את עצמך
לדעת… הנה המשרתת והמבשלת הלכו היערה ללקוט גרגרים; כל החי ונושם – שמח
ועליז, אפילו החתולה, גם היא יודעת להנות מן העולם לפי דרכה, מטילת וצדה
צפורים; ואת יושבת כל היום בחדר, ממש כמו במנזר, בלי קורת־רוח כל שהיא.
כן, באמת! אם נעשה חשבון, – הרי זה כבר שנה תמימה שלא יצאת מפתח
הבית!…
הלנה: ולא אצא עוד לעולם… לשם מה ולמה? חיי תמו
כבר. הוא מונח בקבר ואני קברתי את עצמי בין ארבעת הכתלים הללו. אנחנו
מתנו שנינו.
לוקא: הרי לך! מוטב היה לולא שמעתי זאת, באמת! נקולי
מיכאילוביץ מת, ככה הוא, רצון אלוהים היה זה, תהא נשמתו עדן… התאבלת
עליו – ודי… לכל מדה וגבול… הן אי־אפשר לבכות כל הימים וללבוש אלמנות
כל ימי חייך. גם עלי מתה לפני שנים הזקנה שלי… ובכן? התאבלתי עליה,
בכיתי במשך חדש ימים ודי… ואילו אמרתי לקונן עליה כל הימים שירי־קינה
כי אזי הזקנה לא היתה ראויה לכך (נאנח). שכחת את כל השכנים… בעצמך אינך
נוסעת לבקר אותם, וגם לקבלם אצלך אינך רוצה. חיים אנו, במחילה מכבודך,
כעכבישים – אך אנו רואים את אור השמש. את תלבשתי הרשמית כבר כרסמו
העכברים… נכון היה זה לולא היו אנשים טובים בעולם; וכאן הרי כל הסביבה
מלאה "פריצים" ובעלי־שררה… ברבולוב חונה הגדוד, הקצינים – ממש ממתקים,
לא תשבע העין מראות! ובמחנה – בכל יום ששי נשף, וכמעט בכל יום מנגנת
התזמורת הצבאית… האח, גברתי – יקירת נפשי! אשה צעירה ויפה כמוך, דם
וחלב, – לוא רק לחיות חפצת להנאתך… יופי זה הן לא לעולמים ניתן! עשר
שנים תעבורנה ובעצמך תרצי לחיות טוב יותר ולפזר אבק בעיני האדונים
הקצינים, אך מאוחר יהיה…
הלנה: (בהחלטה): הריני מבקשת ממך, לא לדבר אתי על זה
לעולם! יודע אתה, כי מאז מת עלי נקולי מיכאילוביץ אין עוד לחיים כל ערך
בעיני. לך נדמה, כי חיה אנכי, אך זה רק נדמה לך! אני נשבעתי לא להסיר
מעלי את בגדי־אלמנותי ולא לראות באור־החיים עד רדתי קבר… השומע אתה?
תראה נא נשמתו מה אוהבת אני אותו. כן, ידעתי, אין זה סוד כמוס בפניך, כי
לעתים קרובות לא היה צודק כלפי, היה אכזרי ו… גם רמני, אך אני אהיה
נאמנה לו עד הקבר ואוכיח לו איך יכולה אני לאהוב. שם, מעבר לקבר, ימצאני
ככה, כמות שחייתי עד יום מותי…
לוקא: לשם־מה כל הדבורים הללו, בשעה שיכלת לצאת אל
הגן לטייל מעט, או לצוות כי ירתמו את טובי או את וליקן ולנסוע לבקר אצל
השכנים…
הלנה: אח! (בוכיה)
לוקא: גברתי!… חיתי!… מה לך? אלהים עמך!
הלנה: הוא כה אהב את טובי! הוא תמיד נסע בו אל
קורטשגין, או אל ולסוב. מה היטיב לנהוג! כמה חן היה לו כאשר משך אליו בכל
כוחו את המושכות! הזוכר אלה? טובי, טובי! צוה ויתנו לו היום שמינית יתרה
של מספוא.
לוקא: כמצותך גברתי! (נשמע צלצול חזק בפעמון הדלת)
הלנה: (מזדעזעת): מה זה? לך ואמר, כי אינני מקבלת שום אדם!
לוקא: כמצותך! (יוצא)
דילוג (Skip):