הדוב
מאת (By): אנטון צ'כוב ↗תרגום (Translation): בן־ציון ידידיה ↗
מתרגם יצירות דרמה לעברית · Translator of dramatic works into Hebrew
מהירות (Speed):0 WPM
|דיוק (Accuracy):100%
|זמן (Time):00:00
|התקדמות (Progress):0%
לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
מחזה ד. הלנה, לוקא וסמירנוב
סמירנוב: (בכניסתו, אל לוקא): ריקא שכמותך! אוהב אתה לפטפט הרבה… חמור שכמותך! (רואה את הלנה,
באדיבות) גברתי, יש לי הכבוד להציג את עצמי לפניך: קצין בחיל התותחנים
לשעבר, בעל האחוזה גריגורי סטיפנוביץ סמירנוב! עלי להפריע ולהטרידך בענין
חשוב עד מאד…
הלנה: (מבלי להושיט לו ידה): מה חפצך?
סמירנוב: בעלך המנוח, שהיה לי הכבוד להכירו, נשאר
חייב לי בשני שטרות סך של אלף ומאתים רובל כסף; ומכיון שעלי לסלק מחר
רבית בבנק החקלאי, הייתי רוצה לבקשך, גברתי כי תשלמי לי את הסכום
היום.
הלנה: אלף ומאתים רובל?… בעד מה נשאר בעלי חייב לך את הכסף?
סמירנוב: הוא קנה אצלי שבולת־שועל.
הלנה: (נאנחת, אל לוקא): אל תשכח איפוא, לוקא,
לצוות, כי יתנו לטובי שמינית יתרה של מספוא, (לוקא יוצא, אל סמירנוב) אם
נקולי מיכאילוביץ נשאר חייב לך חוב – הרי זה מעצמו מובן כי אשלם; – אולם,
סלח־נא, במטוי ממך, אין לי היום כסף במזומן. מחרתיים, ישוב סוכן־הבית שלי
מן העיר, ואצוה עליו לשלם את המגיע לך; ולעת־עתה אין אני יכולה למלא את
בקשתך… נוסף לזה מלאו היום בדיוק שבעה חדשים מאז מת עלי בעלי, ואני
הנני במצב רוח כזה שאינני מסוגלת לחלוטין להתעסק עכשיו
בעניני־כספים.
סמירנוב: ואני הנני במצב־רוח כזה, שאם לא אשלם מחר
את הרבית, אצטרך לעוף דרך ארובת־העשן והרגלים למעלה; יען כי ישמו עקול על
האחוזה שלי!
הלנה: מחרתים תקבל את כספך.
סמירנוב: ואני – אינני יכול לחכות עד מחרתיים.
הלנה: ובכן מה לעשות, אם אין לי עכשיו?!.
סמירנוב: זאת אומרת, שאינך יכולה לשלם?
הלנה: אינני יכולה.
סמירנוב: המ… זה הוא דבורך האחרון?
הלנה: כן, האחרון.
סמירנוב: דבור אחרון? לחלוטין?
הלנה: לחלוטין.
סמירנוב: תודה רבה לך. טוב לדעת זאת. (מושך כתפיו)
ועוד דורשים ממני כי אהיה קר־רוח! פוגש אותי זה עתה בדרכי מנהל המכס
ושואלני: "משום־מה אתה נרגז כל־כך, גריגורי סטיפנוביץ?" כן, במטוי ממך,
כיצד לא להתרגז?… הכסף דרוש לי כאויר לנשימה… נסעתי מן הבית עוד
אתמול בבקר השכם, חזרתי על כל בעלי־חובותי, ולוא אחד מהם לכל־הפחות
היה משלם את המגיע ממנו! נתעיפתי ככלב, לנתי השד יודע היכן, באיזה פונדק
יהודי, ליד חבית יין־שרף… ולבסוף כשאני בא הנה, במרחק של שבעים פרסה
מביתי, ומקוה לקבל כאן כסף, מכבדים אותי ב"מצב־רוח"! – וכיצד לא
להתרגז?
הלנה: כמדומני שדברתי ברור: סוכן־ביתי יחזור מן העיר, – ואז תקבל את הכסף.
סמירנוב: לא אל סוכן־ביתך באתי, כי אם אליך! לאיזה שד שבעולם, סלחי לי על הבטוי הזה, – דרוש לי סוכן הבית שלך?!
הלנה: סלח לי, אדוני הנכבד, אין אני רגילה
לבטויים כאלה ולא לאופן דבור כזה. אין לי עוד מה לדבר עמך (יוצאת
מהר).
סמירנוב: (בכניסתו, אל לוקא): ריקא שכמותך! אוהב אתה לפטפט הרבה… חמור שכמותך! (רואה את הלנה,
באדיבות) גברתי, יש לי הכבוד להציג את עצמי לפניך: קצין בחיל התותחנים
לשעבר, בעל האחוזה גריגורי סטיפנוביץ סמירנוב! עלי להפריע ולהטרידך בענין
חשוב עד מאד…
הלנה: (מבלי להושיט לו ידה): מה חפצך?
סמירנוב: בעלך המנוח, שהיה לי הכבוד להכירו, נשאר
חייב לי בשני שטרות סך של אלף ומאתים רובל כסף; ומכיון שעלי לסלק מחר
רבית בבנק החקלאי, הייתי רוצה לבקשך, גברתי כי תשלמי לי את הסכום
היום.
הלנה: אלף ומאתים רובל?… בעד מה נשאר בעלי חייב לך את הכסף?
סמירנוב: הוא קנה אצלי שבולת־שועל.
הלנה: (נאנחת, אל לוקא): אל תשכח איפוא, לוקא,
לצוות, כי יתנו לטובי שמינית יתרה של מספוא, (לוקא יוצא, אל סמירנוב) אם
נקולי מיכאילוביץ נשאר חייב לך חוב – הרי זה מעצמו מובן כי אשלם; – אולם,
סלח־נא, במטוי ממך, אין לי היום כסף במזומן. מחרתיים, ישוב סוכן־הבית שלי
מן העיר, ואצוה עליו לשלם את המגיע לך; ולעת־עתה אין אני יכולה למלא את
בקשתך… נוסף לזה מלאו היום בדיוק שבעה חדשים מאז מת עלי בעלי, ואני
הנני במצב רוח כזה שאינני מסוגלת לחלוטין להתעסק עכשיו
בעניני־כספים.
סמירנוב: ואני הנני במצב־רוח כזה, שאם לא אשלם מחר
את הרבית, אצטרך לעוף דרך ארובת־העשן והרגלים למעלה; יען כי ישמו עקול על
האחוזה שלי!
הלנה: מחרתים תקבל את כספך.
סמירנוב: ואני – אינני יכול לחכות עד מחרתיים.
הלנה: ובכן מה לעשות, אם אין לי עכשיו?!.
סמירנוב: זאת אומרת, שאינך יכולה לשלם?
הלנה: אינני יכולה.
סמירנוב: המ… זה הוא דבורך האחרון?
הלנה: כן, האחרון.
סמירנוב: דבור אחרון? לחלוטין?
הלנה: לחלוטין.
סמירנוב: תודה רבה לך. טוב לדעת זאת. (מושך כתפיו)
ועוד דורשים ממני כי אהיה קר־רוח! פוגש אותי זה עתה בדרכי מנהל המכס
ושואלני: "משום־מה אתה נרגז כל־כך, גריגורי סטיפנוביץ?" כן, במטוי ממך,
כיצד לא להתרגז?… הכסף דרוש לי כאויר לנשימה… נסעתי מן הבית עוד
אתמול בבקר השכם, חזרתי על כל בעלי־חובותי, ולוא אחד מהם לכל־הפחות
היה משלם את המגיע ממנו! נתעיפתי ככלב, לנתי השד יודע היכן, באיזה פונדק
יהודי, ליד חבית יין־שרף… ולבסוף כשאני בא הנה, במרחק של שבעים פרסה
מביתי, ומקוה לקבל כאן כסף, מכבדים אותי ב"מצב־רוח"! – וכיצד לא
להתרגז?
הלנה: כמדומני שדברתי ברור: סוכן־ביתי יחזור מן העיר, – ואז תקבל את הכסף.
סמירנוב: לא אל סוכן־ביתך באתי, כי אם אליך! לאיזה שד שבעולם, סלחי לי על הבטוי הזה, – דרוש לי סוכן הבית שלך?!
הלנה: סלח לי, אדוני הנכבד, אין אני רגילה
לבטויים כאלה ולא לאופן דבור כזה. אין לי עוד מה לדבר עמך (יוצאת
מהר).
דילוג (Skip):