לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
מחזה ז. – סמירנוב ולוקא
לוקא: (נכנס ומגיש לו כוס מים): הגברת חולה ואינה מקבלת איש.
סמירנוב: הסתלקו!
לוקא: (יוצא)
סמירנוב: חולה ואינה מקבלת איש! אין צרך, אל
תקבלי!… אני נשאר ואשב כאן עד אשר תשלמי את הכסף. אם תהי חולה שבוע אשב
כאן שבוע… ואם שנה תהי חולה – אשב כאן שנה… אי, צפורי, אני את שלי
אקבל, עלי לא תשפיעי בבגדי־אלמנותך, ולא בגומות־החן אשר בלחייך, יודעים
אנחנו את גומות־החן הללו! (קורא בעד החלון החוצה) סמיון, התר את הסוסים!
לא מהר כל־כך נסע חזרה! אני נשאר כאן! תגיד שם בארווה, כי יתנו מספוא
לסוסים! אי, בהמה שכמותך, שוב נסתבכו שם אצלך בלי־הרתמה1 שמשמאל במושכות (באיום) אין דבר… אני אראה לך עוד – אין דבר!
(נסוג מן החלון) עסק ביש… החום לבלתי נשוא, כסף אין אדם משלם, הלילה
ישנתי שנה חטופה, וכאן הרי לך עוד לבוש אלמנות בצרוף מצב־רוח… ראשי עלי
יכאב… אטול אולי לגימת יי"ש? מילא, אשתה (קורא) המשרת!
לוקא: (נכנס) מה לך?
סמירנוב: הב כוס יי"ש!
לוקא: (יוצא)
סמירנוב: (יושב ומתבונן בעצמו): מילא, אין מה לומר,
פרצוף נאה! מכוסה כולו אבק־דרכים, המגפים מלוכלכים, לא מרוחץ ולא מסורק,
על החזיה נעורת של קש… הגברת חשבה אותי פשוט לשודד מן היער (מפהק) אמנם
קצת לא מנומס היה זה להופיע בחדר האורחים בצורה שכזאת; מילא, אין דבר. לא
אורח אני כאן אלא נושה הבא לגבות את חובו, ולנושים אין
הלכות־בגדים…
לוקא: (חוזר ומביא לו כוסית יי"ש): יותר מדי אתה מרשה לעצמך, אדוני.
סמירנוב: (בכעס) מה?
לוקא: אני… אני לא כלום… אני בעצם…
סמירנוב: עם מי אתה מדבר?! שתוק!
לוקא: (הצדה): איזה מן2 "פגע רע נשתלח בנו… השד הביאהו הנה (יוצא)
סמירנוב: הה, כמה אני רוגז! אני כועס כל־כך, עד כי
נדמה לי שהייתי יכול להחזיר את כל העולם לתוהו ובוהו… ממש רע נעשה לי
(קורא) המשרת!