לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
העבים תצופנה, העבים תעופנה;
רק קרני ירח לא-נראה מלמעלה
אט אט על-השלג המעופף תחלופנה;
מה-קודרים שמים, מה-קודר הלילה.
אנכי בשדה נוסע, נוסע,
ולשון צליל הפעמון דין-דין-דין מטפת…
אין מכיר הבקעה, אין אותה יודע,
ורחבה הבקעה ולבנים עוטפת!
– הוי, חושה, הרכב!… – „אין און להגיח:
הסוסים, אדוני, לא יטו עוד ברך;
הסופה את-עיני כבר טחה בטיח;
כל-ארח כבר נחתם, כבר סתמה כל-דרך,
לשוא, אין עוד משעול, אין שביל עוד נגדנו;
רק תועים אנחנו ונכונים לצלע!
אין זאת כי-אם שד בשדה ינהגנו,
רק שד יקלע אותנו בקלע.
שא עינך, הביטה: פה ירן, יריע,
פה ירק אל-פני ואיש לא ראהו,
ופה – לנקיק סלע ידיח, יסיע
הסוסים בפתאם עד-כי-התמהו;
שם פתאם התעלה, התנשא ברוח
עם-אבן-האזל במקום לא היתה;