לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
שזכתה להיות ראי לחסין היער.
ומי יודע, אולי חולמה היא בסתר,
כי-לא רק-צלמו עם יונקתו בה –
אך כלו גדל הוא בתוכה.
ובליל ירח –
ברבץ תעלומה כבדה על החרש,
ואור גנוז חרישי זולף בין עפאיו
התגנב ועבר על גזעיו,
ורוקם שם בכסף ובתכלת
את-רקמות פלאיו –
והס כל-סבך, והס כל-אילן!
כל-אחד מאפיל על-עצמו בצמרתו
ומהרהר לו בצנעה הרהור לבו.
ועומד לו החרש רב מזמה, כלו טעון
סוד מלכות נאדר אחד, גדל-יקר וקדמון,
כאלו שם לפני ולפנים, בחביון עזו,
על-ערש פז, מעין כל-חי מצנעת, תישן,
בעצם תמה, כלילת הוד ועלומי נצח,
בת-מלכה מני-קדם שנתכשפה,
והוא, החרש, הפקד למנות נשמות אפה
ושמור משמרת קדש סוד בתוליה
עד-יבא בן-המלך, דודה גואלה, וגאלה –
הברכה בשעה זו, אם תזכה ואם לא-תזכה