לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
בקרן כסף קלושה מגבה –
תתכנס-לה בצל מגנה רב הפארות,
ומשנה דממה תדם,
כאלו דמי החרש והדרת סודו
נכפלים שם בראי מימיה הנרדמים
ומי יודע, אולי תחלם במסתרים,
כי אך לשוא ישוטט, יתע בן-המלך
ויחפש ביערות עד, בציות חול ובקרקע ימים
את-בת המלכה האבדת –
וחמדה גנוזה זו בזהרה הגדול
הלא היא כמוסה פה עמה במעמקיה –
בלב הברכה הנרדמת.
וביום הסערה –
על-ראש היער נצברה כבר חשרת עבים
וקרב בלבבם,
אך עוד מתאפקים הם וכובשים זעמם רגע
ובסתר רעם תרגז בטנם,
ועב אל-עב, כמבשר רעה קרובה,
שולח רמזי ברקים בחפזון:
"הכונה!"
ובטרם נודע מי האויב
ואי מזה האויב יבא –
היער כלו קודר עומד מוכן
לכל-פרענות שבעולם.
ופתאם – זיק! ברק-נור! היער חור,
העולם הבהב,