לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
אשר עברו רוח פתאם ויעכרנו,
והמון חזיונות הוד, טפוחי לבה,
הרהורי יום והרהורי לילה,
ברגע זעם אחד שם לקצפה.
בשחר –
היער מחריש עוד, עוד זועפים וחרדים
מצטמצמים אחרוני צלליו במחבואים;
אך אדי חלב חמים, זוחלי עפר,
החלו כבר מקטרים לו, והנם תועים
ונתלים קרעים קרעים על-צמרותיו.
ולשונות רוח קטנות, מתוקות, פושרות,
כלשון פי-תינוק רך על לחיי אמו,
כבר יצאו בעלטה לפיס את-היער
מצנת לילה ומזעפו.
ובולשות הן רכרכות, קלות, נוחות, בין-העלים
משוטטות מסבך לסבך, מעץ לחברו,
מלקקות את-חלב האדים הלבנונים
או נופלות אל פי קן ומזעזעות שם שלא מדעת
נוצתו של אפרוח רך וישן – –
ושם על-מרומי יער עמדה לפוש
פמליא של מעלה – שפעת עבים,
הלא הם ענני הכבוד, עבי שחר,