לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
שדמות להם כעדת אלופי קדם, זקני עליון,
הנושאים מגלות סתרים, זעם מלך, בידם
מעולם אחר לעולם אחר.
ועמד אז היער זע ומחריש,
מחנק בחרדה ובנשימה כבושה
כל-ניד, כל צפצוף קל של-צפור מתעוררת,
וכלו אומר רתת ויראת כבוד – – –
בשעה זו הברכה הנרדמת
תתעטף-לה, שאננה, חמה, חלקה,
בסדין קל ולבן – אד חורור,
ותנומת שחר תנם –
ומי יודע, אם לא-תחלם עתה,
כי אך לשוא נכבדי שחק, נשיאי מרום,
ירחיקו נדוד לבקש עולם אחר
בעברי ים ובקצוי שמי שמים –
ועולם אחר זה כה-קרוב הוא כה-קרוב –
הרי הוא כאן מלמטה, כאן מלמטה
בלב הברכה המצנעת.
ואני בימי נעורי, חמדת ימי,
אך-רפרפה עלי ראשונה כנף השכינה,
ולבבי ידע עוד ערוג וכלות ותמוה דומם
ולבקש מחבא לתפלתו,