לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
כדכדים גדולים ומבהיקים –
שני שמשות.
ובשבתי שם על-שפת הברכה, צופה
בחידת שני עולמות, עולם תאומים,
מבלי לדעת מי משניהם קודם,
ומטה ראשי תחת ברכת שבי חרש
מרעיפי צל ואור ושיר ושרף כאחד –
הייתי מרגיש בעליל בנבע חרש
כעין שפע רענן חדש אל נשמתי,
ולבבי, צמא תעלומה רבה, קדושה,
אז הולך ומתמלא דמי תוחלת,
כאלו הוא תובע עוד ועוד, ומצפה
לגלוי שכינה קרובה או לגלוי אליהו.
ובעוד קשובה אזני ומיחלת,
ובמאויי קדשו לבי יחיל, יכלה, יגוע –
ובת קול אל מסתתר
תתפוצץ פתאם מן הדממה:
"איכה!?"
ומלאו נאות היער תמיהה גדולה,
וברושי אל, אזרחים רעננים,
יסתכלו בי בגדלות הוד, משתאים דומם,
כאומרים: "מה-לזה בינינו?"
שפת אלים חרישית יש, לשון חשאים,
לא-קול ולא הברה לה אך גוני גונים;