לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
הסוחר בשמעו את דברי התרנגול הלך ויקח את מלמד הבקר וישימהו למראשותיו ויקרא לאשתו החדרה באמרו, כי שם יגיד לה את סודו, אחרי כן יעזבנה לעולם, כי ימות. ויסגר הדלת בעדו ובעד אשתו ויך אותה במלמד הבקר אשר לו מכות גדולות ונאמנות, עד כי נשקה את ידיו ותחל את פניו בדמעות שליש, כי יסלח לפשעה, ותשבע לו בזקן הנביא, כי לא תשוב עוד לכסלה לדרש ממנו להגיד לה את סודו. אז הרפה ממנה וחבוקים בזרועותיהם יצאו יחדו הביתה, ששם שמחו לקראתם כל בני משפחתם, אשר לא פללו עוד לראותו חי.
כה חתם המשנה ספורו ויוסף ויאמר:
– ואת, בתי, האם ככלותך לא כסכלות האשה ההיא? ועתה אם תקניטיני, אעשה גם אני לך כאשר עשה הסוחר לאשתו.
בת המשנה שחקה לספור הזה ותאמר לאביה:
– אבל אני אינני חפצה לדעת סודך ולהשיא מות על איש, ונהפך הוא, אני חפצה להציל את בנות עמי מחרפה וכלמה, וכל משל ומכה לא יעצרו בעדי מהפיק את חפצי הטוב, על־כן אחת אבקש מאתך, אבי היקר, הביאני למלך – ויהי מה!
וירא המשנה, כי לא יכל לה ויצו את שפחותיו לסוך בשרה בשמן המור, וישם עליה עדי זהב, וילבישה מחלצות, וילך אתה להציגה לפני המלך.
והיא לפני צאתה מבית אביה. אמרה לאחותה הצעירה:
– מבית המלך אשלח לקרא לך, ובעת תשבי אצלי, אחרי חפתי, תבקש מאתי לספר לך ספור אחד מספורי דברי הימים, אשר קראתי הרבה מאד, ואני לא אמנע את חפצך, ולבי יגיד לי, כי מזה יעמד רוח והצלה לי ולכל בנות עמי.
בת המשנה הובאה ביד אביה לפני מלכו. ויהי כראות אותה המלך וישמח לקראתה, ויודה למשנה על מלאותו את חפץ לבו. ויביאה אל אפריונו היפה. ויהי בלכתם החלה בת המשנה לבכות וישאלה המלך:
– מה את חסרה?
ותענה ותאמר: