לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
הלילה הראשון.
הוד מלכות! בעיר אחת היה סוחר גדול. פעם אחת נסע לרגל מסחרו בדרך רחוקה. וישב בגן אחד לנוח ולסעוד מעט את לבו, ויוצא מצלחתו לחם ותמרים ויאכל. ככלותו לאכל השליך את גרגרי התמרים. ויהי בהשליכו אותם על הארץ ויקם לפניו שד נורא ובידו הימנית חרב. ויגער בו הרוח ויאמר:
– הידעת, כי בן־מות אתה, כי הכית נפש את בני יחידי, כי אחד מגרגריך בא כחץ אל לבו ויפל מת. ועתה אעשה לך כאשר עשית לו.
וירא הסוחר, כי הוא הולך למות. ויחל את פני הרוח, כי יתננו לחיות רק שנה אחת, עד כי ישלם את נשיו, אשר נשו בו האנשים אשר בא עמהם במשא ומתן, גם יכתב צואה לביתו, ולתשובת השנה יבא אליו, ואז יעשה בו כטוב בעיניו. ויתן לו השד את שאלתו, אחרי אשר נשבע לו הסוחר, כי לתקופת השנה יבא אליו לעשות בו כחפץ לבו. ויקם הסוחר וילך ויבא אל עירו ואל ביתו וישלם את כל חובותיו ויצו לביתו ויספר להם את כל קורותיו, ויילילו אשתו וילדיו, ויתאבלו מאד.
ויהי לקץ השנה ויברך הסוחר את משפחתו ויצא מביתו ללכת אל השד וכל בני ביתו הולכים אחריו הלוך ובכה, עד כי באו לא רחוק מהגן. ויברך עוד הפעם את בני משפחתו ויצום לשוב לדרכם הביתה, והוא בא הגנה וישב שם דומם ומחכה למות.
ויהי בשבתו שם ובוכה בכי תמרורים והנה איש זקן נוהג באילה עובר לפניו. וישאלהו הזקן, מדוע הוא יושב כה נדכה במקום הנורא הזה. ויספר הסוחר לזקן את כל הדברים אשר קרהו. ויתפלא הזקן על ישר לבב האמלל הזה, כי שמר מוצא שפתיו ולא חלל את שבועתו ויאמר: