לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– חי ה', כי לא אעזבך עד אשר אראה מה יקרך עם השד הזה. המה מדברים והנה עוד זקן עובר לפניהם, ועמו שני כלבים שחורים, ויברכם וישאלם, למה הם יושבים על יד משכן השד הנורא. (המקום הזה היה נודע לזקנים, כי מעון שעירים הוא, ואולם הסוחר לא ידע את זאת) ויספרו לו את המוצאות את הסוחר.
ויהי הם עודם מדברים והנה איש זקן שלישי רוכב על גמל עובר על פניהם וישאלם, למה הם יושבים פה במקום הנורא הזה. ויספרו לזקן השלישי את הרעה אשר מצאה את הסוחר הישר באדם.
טרם כלו לספר והנה נשא עמוד אבק;
ויהי כי חלף האבק והנה השד עומד נגדם בחרב שלופה ומעיניו התמלטו כידורי אש. ויצו את הסוחר לעמד ולהכין את נפשו למות, לנקום ממנו את נקמת בנו יחידו אשר הרגהו בגרגרי התמרים. ויבכו ויזעקו הסוחר עם הזקנים זעקה גדולה ומרה. וישתחו הזקן הראשון, אשר נהג את האילה ויאמר:
– יסלח נא־לי מלך הכרובים וישמע לאשר אספר את כל המוצאות אותי עם אילתי, והיה אם ספורי יפיק חן מאת אדונינו, יתן לי למתת את החלק השלישי מדם הסוחר האמלל הזה.
– טוב הדבר, ענהו השד, אם רק ספורך נפלא, אז חלק שלישי מדם הסוחר לך יהיה. ויען הזקן הראשון ויאמר:
– דע, כרוב נכבד, כי האילה הזאת היא בת דודי, ועצמי ובשרי היא. ואקחה לי לאשה, כשלשים שנה לא ילדה לי אשתי. ויהי מקץ שלשים שנה לקחתי לי פילגש ותלד לי בן יפה כלבנה בחצי החדש, עיניו כיונים ולהנה עפעפים ארכות. ויגדל הנער ותמלאנה לו חמש עשרה שנה. ויקר מקרי לנסוע לרגל מסחרי לעיר אחרת ואעזב את ביתי לשבועות אחדים… אשתי בת דודי ידעה מנעוריה את הכשפים והנחש, ותהפך בכשפיה פלגשי לפרה ואת בני לעגל ותמסר אותם לרעה.