לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
הלילה השני
בלילה השני אמרה דוניזד, (שם האחות הצעירה), אל אחותה המלכה שהריזד:
– אחותי, ספרי את ספורך על אודות הסוחר והשד.
ותאמר שהריזד:
– אם רק מושלי ומלכי, רב החסד, ירשני.
ויען המלך:
– ספרי.
ותחל המלכה את ספורה בלילה השני.
מלך נעלה ובעל רחמים! כאשר ספר הזקן, כי חסה עינו על העגל המתחנן ובוכה בכי גדול, ויצו להוליכהו אל עדר הבקר, התפלא השד על הספור הנפלא הזה. אך הזקן הוסיף לספר: אהה, כרוב נכבד! כל אלה ראתה אשתי בת דודי, האילה הזאת, ולא נכמרו רחמיה, ותהי עוד עצתה, כי אשחט גם את העגל באמרה, כי העגל הוא בריא, אבל לבי לא נתנני לעשות זאת, ואצו את רעי, כי יוליכהו מנגד עיני. ויהי ממחרת היום ויחרד אלי הרועה ויאמר:
– אבשרך בשורה טובה אשר תשמח בה ולי תתן מתת על הבשורה הזאת.
– טוב! עניתי, יהי כדברך.
ויספר לי הרועה לאמר: בתי יודעת את הכשפים, כי למדה את אלה מפי אשה זקנה, אשר ישבה בביתי ימים רבים. ויהי כאשר צוית עלי להוליך ממך את העגל ואביאהו אל ביתי. ויהי כי ראתה אותו בתי, ותחל לבכות ולצחק ותכסה את פניה במטפחת ותאמר:
– אבי, האם נקלותי כה בעיניך, כי תביא אלינו אנשים זרים?
ואשאל אותה:
– אים… הם האנשים הזרים? ולמה זה תבכי?
ותענני:
– הלא העגל העומד על ידך בן אדונינו הוא, אשת אביו ברב כשפיה הפכה אותו לעגל ואת אמו לפרה, על כן צחקתי. אולם בכיתי בזכרי את גורל אמו הנשחטה על ידי אביו.
אני השתוממתי לדבריה ובכליון עינים חכיתי עד אור הבקר ואבא לבשרך הבשורה הזאת…