לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
וינקה את הרשת וימץ משם את המים וישליכנה עוד פעם המימה, ויוצא את הרשת בשלישית, והנה, אהה! גם בפעם הזאת אין דגים, כי אם מלא הרשת חרשי כלים, שברי צלחית ובקבוקי זכוכית. בראותו זאת קרא את חרוז המשורר לאמר:
לא יועילוך עט סופר, חכמה ושכל
אין בם כוח לפתר שאלת "מה־נאכל?"
אחרי כן נשא את עיניו השמימה ויתפלל "ה' אלהים צבאות, אין דבר נעלם ממך, גלוי וידוע לפניך, כי רק ארבע פעמים ביום אני משליך רשתי במים, והנה השלכתי היום רשתי זה שלש רגלים בלי שום תועלת תן לכל הפחות בפעם הרביעית ברכה במעשי ידי" אחרי תפלתו זאת השליך את הרשת במים, בקראו לעזרת ה'. ויחכה עד בוש. ויחפץ להוציא את הרשת ולא יכל, כי הרשת כבדה עוד יותר משלש הפעמים הראשונות. עד כי נדמה לדיג, כי ידים נחושות אוחזות את הרשת בקרקע הים. וימשך אותו בכל מאמצי כוחו והרשת לא זזה ממקומה. אז קרא בקול רם ויאמר:
– הגדולה והגבורה לאל הרם והנשא.
ויפשט שמלותיו מעליו וישנס עוד פעם את מתניו ויחצה במים וירד מצולה ויעבוד שם על קרקע הים עד כי בכבדות רבה ובשום נפש בכף העלה את הרשת ויביאה אל החוף. ויהי כאשר החל להריק את הרשת וימצא שם בקבוק מוצק נחשת מצהב המלא דבר מה, סגור בפקק עופרת ונחתם בטבעת המלך "שלמה בן דוד". וישמח הדיג ויאמר: