לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
היה היה איש קנא ותהי לו אשה יפת תאר ויפת מראה אשר לא גרע עינו ממנה, פעם אחת, היה עליו לנסע לרגל מסחרו וירע עליו המעשה לעזב את אשתו לבדה, על כן קנה לו תכי לשמר על אשתו בעת אשר לא יהיה בביתו. וילאט לו באזנו, כי יודיע לו בבאו את כל אשר נעשה בביתו. התכי היה חכם, ערום ונבון; ויהי כי שב האיש ממסעו ויבא לפניו את צפרו וישאלנה על אודות הליכות ביתו. ויחקה לו התכי את דברי אשתו הרעים אשר דברה עליו באזני המשרתים והמשרתות ויקם האיש בחרי אף, וייסר את אשתו כדי רשעתה. האשה חשבה, כי אחת משפחותיה הביאה את דבתה רעה אל אישה. ותביאן אחת אחת אליה ותחקר, ותדרש אותן היטב, מי מהן גלתה סודה לאישה. אז נשבעו לה, כי הן לא הגידו מאומה, ורק התכי עשה זאת וכי אזנן שמעה בספר התכי לאדוניהן את כל אשר דברה. הגבירה שמרה את הדבר בלבה. ויהי כאשר נסע בעלה עוד פעם לדרכו צותה לאמתה האחת להביא ריחים ולטחן מתחת לכלוב הצפור, ואת השנית צותה להמטיר מים מעל הכלוב, ואת השלישית צותה לאחז ראי מוצק בידיה ולרוץ כל הלילה הנה והנה.
ויהי ביום המחרת כשוב האיש לביתו הביא עוד פעם את צפרו לפניו וישאלה, מה נעשה בביתו בלילה הזה.
ותענהו הצפור:
סלח נא, אדוני, כי לא יכלתי להבחין שום דבר מפני הקולות והברקים והמטר הנתך לארץ כל הלילה, אבל העת היתה עת קציר חטים, חדש תמוז, אשר לילותיו בהירים וחמים ושקטים ואף טפת מטר אחת לא ירדה. רק התכי נלכד בנכלי האשה המבישה, כי שגה לחשב את קול הרחים ואת נטפי המים ואת ברקי הראי למטר, רעם וחזיזים. ויקצף האדון ויתן עליו בקולו:
– אוי לך, צפור מדברת שקר! האם עת יורה ומלקוש עתה?
ותענהו הצפור:
– חי ה', כי לא שקרתי לך.